תעשייה
| ערך ללא מקורות | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
תעשייה, היא אותו חלק בכלכלה העוסק בייצור, בעיבוד ראשוני או המשכי בהיקפים גדולים של חומרי גלם והפיכתם לסחורה בעלת ערך. העוסק בתעשייה נקרא תעשיין.
התעשייה מלווה את ההיסטוריה האנושית כבר אלפי שנים, אך מקובל להבחין בין שתי תקופות עיקריות שאותן ניתן לחלק לתקופות משנה וגם למיין על פי אזורים: לפני ואחרי המהפכה התעשייתית המתבססת על אנרגיה זמינה, בעיקר פוסילית אך גם גרעינית, המאפשרת מקור כוח קבוע ויציב בעיקר בצורת חשמל.
התעשייה בעידן השני, המוכר גם בשם 'מודרני', שראשיתו לכל המאוחר במאה ה-18 בעיקר באירופה, עוצמתית מכל נקודת מבט: הנדסית, רפואית, צבאית, תחברותית ותקשורתית, אך האדם הגיע להישגים תעשייתיים מרשימים מאוד גם בתקופות היסטוריות קדומות יותר, המוכרות בשם 'העת העתיקה'. דוגמאות מובהקות לכך הן סין, מצרים ורומא, ששרידי הישגיה התעשייתיים ניכרים היום במאות אתרי תיירות ברחבי אירופה, והכוללים רשת כבישים משוכללת, מערכות העברת מים, גשרים, נמלים ומפעלים להפקת שמן זית.
כאמור, בעידן המודרני הפכה התעשייה למגזר העיקרי של ייצור באירופה וצפון אמריקה, תופעה המוכרת בשם המהפכה התעשייתית, שעל טיבה, שורשיה והשפעותיה התנהל וממשיך להתנהל ויכוח בין היסטוריונים.[1] מצב זה שינה את המסחר והפיאודליזם באמצעות התפתחויות טכנולוגיות רצופות ומהירות, כגון פיתוח הקטר, מכונת התפירה המכנית והתקדמויות ייצור בתחום הפלדה והפחם. מדינות תעשייתיות עברו למדיניות כלכלית קפיטליסטית. מסילות ברזל וספינות קיטור החלו להשתלב במהירות רבה בשווקים מרוחקים, ובכך איפשרו לחברות פרטיות להתקדם לעושר ולהיקפי פעילות עצומים במושגי אותו זמן.
בכלכלה ובתכנון ערים, "שימוש תעשייתי" הוא סוג של שימוש מרוכז בקרקע עליה ממוקמים עסקים כלכליים העוסקים בייצור ותפוקה.
מרקסיזם ותעשייה
עריכההשליטה בתעשייה הפכה לנקודת המפתח של תאוריית המרקסיזם. תאוריית הערך של העבודה אומרת כי ערכו של עצם מסוים קיים אך ורק הודות לעבודה שנעשתה על מנת להביאו למצבו או צורתו הנוכחית. לעצמים בלתי מעובדים, כגון עצים ואבנים, אין בדרך כלל ערך. אך אם עץ מגולף לפסנתר, או אבנים הופכות ללבנים לבית, אזי לעצם הסופי יש לפתע ערך בשל העמל שנעשה.
מרקסיסטים מאמינים כי היחסים הקיימים בין המעמד הבורגני הקפיטליסטי, אלו העשירים מספיק להשקיע הון ניכר בתעשייה, לבין מעמד הפועלים אשר עובדים עבורם, הוא פרזיטי מיסודו – כך לדוגמה, הקפיטליסט מקבל סכום כסף הגדול בהרבה מהשקעתו המקורית, על ידי תשלום לעובדיו שהוא נמוך בהרבה מערכה האמיתי של התוצרת. לכן, מרקסיסטים תומכים בכך שעל הפועלים עצמם להחזיק באמצעי הייצור ונכסי ההון, כגון מפעלים וציוד המשמשים לייצור. במדינות לניניסטיות כגון ברית המועצות לשעבר, תוכנית זו יושמה על ידי הפיכת כל נכסי ההון לנכסי המדינה, ועל ידי כך, תאורטית, לנכסי העובדים עצמם.
מאואיזם, הכלכלה הפילוסופית של המנהיג הסיני הקומוניסטי מאו דזה-דונג, מסכימה עם המרקסיזם בנוגע לתעשייה, אך ממליצה על פתרון חלופי. במקום שהעובדים או המדינה יחזיקו במפעלים, מאואיזם תומכת ביישוב מחדש של פשוטי העם באזורים כפריים וחזרה לדרך חיים חקלאי.
סטלין כפה תיעוש מהיר בברית המועצות לשעבר במהלך השנים טרם מלחמת העולם השנייה באמצעות תוכניות החומש שלו, דבר שגרם לזעזועים חמורים בחברה ברוסיה, שכללו מוות המוני מרעב, אך מהלכיו של סטלין תרמו לתיעושה היעיל של ברית המועצות, עובדה שבאה לידי ביטוי בהצלחתה להביס את הגרמנים במהלך המלחמה ובכך להפוך את ברית המועצות למעצמת על.
ענפי תעשייה
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
תעשיות, דף שער בספרייה הלאומית- תעשייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ תומס אשטון, המהפכה התעשיית 1760–1830, האוניברסיטה הפתוחה 1982.