לאון ז'ואוצרפתית: Léon Jouhaux;‏ 1 ביולי 187928 באפריל 1954) היה מנהיג איגודים מקצועיים צרפתי, שזכה בפרס נובל לשלום בשנת 1951.[1]

לאון ז'ואו
Léon Jouhaux
לידה 1 ביולי 1879
הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באפריל 1954 (בגיל 74)
הרובע השנים-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Léon Henri Jouhaux עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה
נשיא French Economic, Social and Environmental Council
1947–1954
(כ־7 שנים)
Émile Roche
נשיא Workers' Force
דצמבר 1947 – 28 באפריל 1954
(כ־6 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (1951)
  • קצין בלגיון הכבוד (5 במרץ 1947)
  • אביר בלגיון הכבוד (20 באוקטובר 1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ז'ואו נולד בפנטין, סן-סן-דני, צרפת. אביו של ז'ואו עבד במפעל גפרורים באוברוויליארס. לימודיו התיכוניים הסתיימו כאשר הכנסות אביו הופסקו כתוצאה משביתה. הוא התחיל לעבוד במפעל בגיל שש עשרה והפך מיד לחלק חשוב מהאיגוד העובדים. בשנת 1900 הצטרף ז'ואו לשביתה נגד השימוש בזרחן לבן שעיוור את אביו. הוא פוטר ועבד במספר משרות.

בשנת 1906 הוא נבחר על ידי האיגוד המקומי כנציג הקונפדרציה הכללית של העבודה (CGT). ב־1909 הוא הפך לגזבר זמני, וזמן קצר לאחר מכן הפך למזכיר הכללי של הארגון, תפקיד אותו החזיק עד 1947. הוא קידם בתפקידו באיגוד המקצועי כמה מטרות בהן: שמונה שעות עבודה ביום, הזכות לייצוג האיגודים, הסכמים קיבוציים, וחופשות בחגים בתשלום. הוא חתם על הסכם מתיניון מ-1936, בזמן איחוד החזית העממית, אשר העניק רבים מזכויות אלה לעובדים צרפתים.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה ארגן כמה הפגנות המוניות, והארגון שהוביל מחה נגד המלחמה. עם זאת, ברגע שהמלחמה החלה, ז'ואו תמך במדינתו והאמין שניצחון גרמניה הנאצית יוביל להרס הדמוקרטיה באירופה. במהלך המלחמה הוא נעצר ונכלא במחנה הריכוז בוכנוואלד.

לאחר המלחמה ז'ואו עזב את ה-CGT והקים את כוח העובדים הסוציאל-דמוקרטים (CGT-FO). בשנת 1951 הוענק לו פרס נובל לשלום.[1]

בהקשר בינלאומי, עבודתו שימשה להקמתו של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO). הוא נבחר לתפקידי ניהול בגופי איגודים מקצועיים בינלאומיים, כולל הפדרציה הבינלאומית של איגודים מקצועיים הפדרציה העולמית של איגודי העובדים עד שהגוף הזה התפצל.

עם פטירתו בשנת 1954, לאון ז'ואו נקבר בבית העלמין פר לשז בפריז.

הנצחה

עריכה

ציטוט

עריכה

לא הייתי מרחיק לכת ואומר כי האיגודים המקצועיים הצרפתיים ייחסו חשיבות גדולה יותר למאבק לשלום מאשר האחרים. אך נראה שהם בהחלט לוקחים את זה יותר ללב.

[8]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לאון ז'ואו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה