נורמן עיסא
נורמן עיסא (בערבית: نورمان عيسى, תעתיק מדויק: נורמאן עסא; נולד ב-17 ביוני 1967), הוא שחקן ובמאי ערבי-ישראלי-מרוני. בעל קריירה ענפה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. זוכה פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשנת 2012, על תפקידו בסדרה הקומית "עבודה ערבית" ופרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2015.
עיסא, 2012 | |
לידה |
17 ביוני 1967 (בן 57) חיפה, ישראל |
---|---|
שם לידה | نورمان عيسى |
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | בית צבי |
צאצאים | ליר עיסא, שון עיסא |
מספר צאצאים | 3 |
פרסים והוקרה | |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהעיסא, בן למשפחה נוצרית-ערבית-מרונית, נולד, גדל והתחנך בחיפה. אביו יליד הכפר בירעם ואמו ילידת הכפר ג'ש.
עיסא למד וקיבל תעודת סוכן ביטוח, אך לא עבד בתחום.
למד משחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי".
קריירה
עריכהבתיאטרון
עריכהלעיסא קריירת משחק ובימוי ענפה במיטב התיאטראות הישראליים, ובהם תיאטרון הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע ותיאטרון בית הגפן. הוא שיחק בין היתר בהצגות "משפחת ישראלי" ו"השיבה לחיפה" - שתיהן מאת בעז גאון, וכן במחזות "רומיאו ויוליה", "חלום ליל קיץ", "מותו של אנרכיסט", "רצח", "אותלו", "המלט" ו"אימפרו".
בתיאטרון הערבי-עברי ביפו ביים מספר הצגות, ובהן הצגות הילדים "אח אח בום טראח", שזכתה לפרס הבימוי, המחזה, התפאורה והתאורה (זיו וולושין) הטובים ביותר בפסטיבל חיפה להצגות ילדים,[1] ו"האוצר - הצגה שטה".[2] הצגת היחיד שהעלה, "ערבים רוקדים", המבוססת על ספרו של סייד קשוע, זכתה לציון לשבח ב"פסטיבל תיאטרונטו".[3]
בציפי מייזלר הפקות ביים את הצגת הילדים "טולי בלבולי בארץ פטפטת" המבוססת על קלטת הילדים בעלת אותו שם.
בשנת 2009 זכתה ההצגה שביים, "גלגולי גלגמש", בפרה הראשון בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. ההצגה הייתה עיבוד של גדעונה רז, בת זוגו של עיסא, לאפוס המסופוטמי עלילות גילגמש.[4] באותה שנה ביים את "סיפורי אלף לילה ולילה" בתיאטרון היהודי-ערבי ביפו בשיתוף תיאטרון הבימה.[5]
עיסא ביים את הצגת היחיד נושאת הפרסים "פשוטה", שכתבה ובה שיחקה מיקי פלג רוטשטיין, ואשר הוצגה בשנים 2007–2012 ב"הבימה".[6] ההצגה זכתה בפרס הראשון בפסטיבל "תיאטרונטו",[7].
ב-2012 ייסד עם אשתו, המחזאית גדעונה רז, את התיאטרון הרב-תרבותי לילדים ולנוער "אלמינא" ביפו, אותו הם מנהלים עד היום.
בשנת 2012 זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בהצגה המבוססת על המחזה "אמנות", בתיאטרון חיפה. בסוף אותה שנה ביים את ההצגה "עיניים", מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של המשורר מחמוד דרוויש.[8]
בספטמבר 2013 מונה למנהל האמנותי של פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים.[9]
בתחילת 2015 ביים את ההצגה של המחזאי האיטלקי דאריו פו "זוג פתוח" בתיאטרון חיפה.[10]
בהמשך עזב את תיאטרון חיפה והצטרף לתיאטרון הבימה.[11] שם השתתף ב-2015 בהצגה "משפחה עליזה" שביים נתן דטנר.[12] בשנת 2016 שיחק במחזה "לבד בברלין" בתפקיד הראשי את דמותו של אוטו קוונגל. בשנת 2017 ביים את המחזה "עיתונאי על תנאי", שכתב גיא מרוז.
בשנת 2018 גם שיחק בהפקה משותפת של תיאטרון הבימה והתיאטרון הקאמרי במחזה "הילד חולם" מאת חנוך לוין בתפקיד רב החובל.[13]
בשנים 2019–2020 העלה את המופע המוזיקלי "לא נורמאני", העוסק בחייו מנקודת מבט הומוריסטית.
בשנת 2021 שיחק בארבע הצגות שעלו ב"הבימה", וביניהן ההצגות הקומיות "ראש המועצה", שכתב גיא מרוז, ו"אני לא רפפורט" (אנ'), שכתב הרב גרדנר (אנ').
במרץ 2023 הופיע בהצגה לאופולד-שטאט בתיאטרון הבימה.
בקולנוע
עריכהאת הופעת הבכורה שלו בקולנוע עשה בסרטו של רוני ניניו "שחקנים" ב-1995. ב-2004 הופיע בסרט "הכלה הסורית" בתפקיד קצין סורי. בשנת 2011 שיחק בסרטו של מרקו כרמל "אחותי היפה" בתפקיד עלי, ועל תפקידו בסרט זה היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה. בשנת 2014 שיחק בסרטו של עמוס גיתאי "אנא ערביה" ובסרטו של ערן ריקליס "ערבים רוקדים" (זהות שאולה).[14] בשנת 2015 זכה בפרס אופיר על משחקו בסרט "מלחמת 90 הדקות", בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 2019 שיחק בסרט הקומי "מבצע שלאגר".
בטלוויזיה
עריכהבשנת 2006 ביים והשתתף בקלטת הילדים "טולי בלבולי בממלכת המוזיקה".
בשנת 2011 שיחק בסדרה "החולמים" ששודרה בערוץ הילדים, שם גילם את ראובן, סגן המנהל אשר הפך למנהל המעון לנערים ונערות נזקקי הלנה.
בשנים 2007–2013 שיחק בתפקידו הזכור ביותר בטלוויזיה, בתור אמג'ד, בסדרה הקומית "עבודה ערבית", ששודרה בערוץ 2 של קשת.[15] על משחקו בסדרה זו זכה בפרס "השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית" לשנת 2012 מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.[16]
בשנת 2015 השתתף בתוכנית המציאות ״מאסטר שף VIP" ששודרה והיה המודח השביעי.
בין השנים 2015 ל-2019 שיחק בסדרה "לה פמיליה" בתור ד"ר מיכאל.[17]
ב-2018 הגיש תוכנית לייט נייט בערבית בערוץ מַכַּאן 33, ששודרה בימי שישי.[18]
חיים אישיים
עריכהעיסא נשוי למחזאית היהודייה-ישראלית גדעונה רז, ולהם שלושה בנים, ביניהם השחקנים ליר ושון עיסא.[19] מתגורר ביפו.
ביוני 2015 סירב להופיע בבקעת הירדן (חלק מהשטחים) עם ההצגה "בומרנג" של תיאטרון חיפה.[20] שרת התרבות מירי רגב מתחה ביקורת על סירובו, והודיעה שתבחן מחדש את תמיכת ותקצוב משרדה בתיאטרון הרב-תרבותי "אלמינא" שייסד ביפו עם אשתו ועודנו בניהולו של עיסא.[21] אחר כך חזרה בה רגב מהאיום,[22] ונפגשה עם עיסא לשיחת פיוס.[23]
קישורים חיצוניים
עריכה- נורמן עיסא, ברשת החברתית פייסבוק
- נורמן עיסא, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- נורמן עיסא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- נורמן עיסא, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נורמן עיסא, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- נורמן עיסא, באתר AllMovie (באנגלית)
- נורמן עיסא, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- נורמן עיסא, בארכיון הבימה
- נורמן עיסא, באתר "הבמה"
- רותה קופפר, כמו ג'יי לנו, אבל ערבי, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2007
- ליאור רוזנבאום, עכבר העיר, נורמן עיסא: אוהב תיאטרון, שונא לעשות חזרות, באתר הארץ, 15 ביולי 2010
- אלון הדר, עבודה עברית: ריאיון עם נורמן עיסא, באתר nrg, 28 בינואר 2011
- טל פרי, נורמן עיסא שב לביים בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בפסח, באתר גלובס, 13 באפריל 2011
- כרמית ספיר ויץ, הזעם והצחוק: ריאיון עם נורמן עיסא, באתר nrg, 17 באוקטובר 2011
- יובל ברוסילובסקי, נורמן עיסא: "הצעת חוק השתקת המסגדים - פשיסטית", באתר וואלה, 16 בדצמבר 2011
- קובי מידן, "אנשים בלילה" עם נורמן עיסא, באתר iCast, 22 באפריל 2012
- מרב יודילוביץ', ההצגה "החופש לזוז" תתארח בפסטיבל אוקינאווה, באתר ynet, 22 במאי 2012
- אייל מלובן, עכבר העיר, נורמן עיסא: "הבמה זה הפסיכולוג שלי", באתר הארץ, 1 בנובמבר 2012
- איילת שני, אני בשיחה - נורמן עיסא: "אין שום דבר ששווה להילחם בשבילו מבחינתי", באתר הארץ, 26 ביולי 2013
- נגה שביט-רז, פסטיבל חיפה להצגות ילדים || נורמן עיסא מציג: קווים למהפכה בתיאטרון הילדים, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
- סמדר שילוני, נורמן עיסא: "ישראל צריכה שר ביטחון ערבי", באתר ynet, 17 במרץ 2015
- מאיה נחום שחל, "צריך לחנך את שר החינוך", באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2016
- איתי סגל, בטווח הנורמן, באתר "ידיעות אחרונות", 25 ביולי 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ ציפי שוחט, התיאטרון הערבי-עברי בחו"ל, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2004
- ^ רונית רוקאס, איזו הפלגה נפלאה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
מיכל רז חיימוביץ', הצגה שטה, באתר גלובס, 10 ביוני 2013 - ^ עידוא דגן, יהודים בוכים וערבים רוקדים, באתר גלובס, 5 באפריל 2005
- ^ תמרה שרייבר, ההצגות הזוכות של החג: סיפורי די.די.טי, ועלילות גלגמש, באתר גלובס, 19 באפריל 2009
- ^ קובי ניב, סיפורי מעשיות, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2009
- ^ מיכאל הנדלזלץ, סיפור לא פשוט, באתר הארץ, 7 ביוני 2007
- ^ ציפי שוחט, ההצגה "פשוטה" זכתה בפרס הראשון בתיאטרונטו, באתר הארץ, 7 באפריל 2007
- ^ הילאל עלוש, צעיר ערבי ממושקף עם גיר לבן ביד, באתר "העוקץ", 6 בנובמבר 2012
מיכאל הנדלזלץ, "עיניים" - מלים שמצליחות לגעת, באתר הארץ, 19 במרץ 2013 - ^ נורמן עיסא מנהל פסט' חיפה לילדים, באתר "הבמה", 9 בספטמבר 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "זוג פתוח": מוזר ומיותר, באתר הארץ, 22 ביוני 2015
- ^ יאיר אשכנזי, נורמן עיסא עזב את תיאטרון חיפה והצטרף לתיאטרון הבימה, באתר הארץ, 27 באפריל 2015
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "משפחה עליזה": זה אכן נורמן, וחבל, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2015
- ^ מיה אשרי, "הילד חולם" חוזרת לבמה: חנוך לוין תפס רגע מזעזע, הרלוונטי עד היום, באתר הארץ, 9 באפריל 2018
- ^ אורי קליין, למה חשוב לראות את "ערבים רוקדים", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2014
- ^ עידן חגואל, עכבר העיר, וידאו: נורמן עיסא הוא וודי אלן הערבי, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
- ^ עכבר העיר, רייטינג יומי: "עבודה ערבית" עם נתון שיא של 31.7%, באתר הארץ, 7 בפברואר 2012
- ^ אריאנה מלמד, "לה פמיליה": בפרבר הזה גרים אנשים ממש לא מצחיקים, באתר הארץ, 22 ביולי 2019
יואב מלמד, עכבר העיר, "לה פמיליה": תסתכלו עליהם ותראו אותנו, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2015 - ^ וואלה ברנז'ה, מתכוננים ליום שאחרי הכדורגל: בכאן ישיקו לוח חדש בערבית בהשקעה של כ-20 מ' ש', באתר וואלה, 09 ביולי 2018
- ^ תמר רותם, "כל הזמן אמרו לנורמן, 'חסרות בחורות ערביות יפהפיות?'", באתר הארץ, 9 ביוני 2015
- ^ רן בוקר, מירי רגב לנורמן עיסא: "אם לא תופיע בבקעת הירדן, נבחן את התמיכה בתיאטרון שלך, באתר ynet, 9 ביוני 2015
- ^ איתי שטרן, נורמן עיסא סירב לשחק בבקעת הירדן — והשרה רגב מאיימת לפגוע בתיאטרון הילדים היפואי שלו, באתר הארץ, 9 ביוני 2015
- ^ יאיר אשכנזי, השרה רגב חזרה בה מהאיום על התיאטרון של נורמן עיסא, באתר הארץ, 11 ביוני 2015
- ^ איתי שטרן, מירי רגב נפגשה עם נורמן עיסא לשיחת פיוס, באתר הארץ, 21 ביוני 2015
אתר חדשות ערוץ 2, מירי רגב בפגישה עם עודד קוטלר ונורמן עיסא בבית הנשיא, באתר גלובס, 21 ביוני 2015
הקודם: 2011 – דביר בנדק (המשרד) |
פרס האקדמיה לטלוויזיה – השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית 2012 – נורמן עיסא (עבודה ערבית) |
הבא: 2013 – אסי כהן (הפרלמנט) |