אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות
מ הסרת פרמטר סגן או סגנית ריק בתבנית:תפקיד מנהיג (תג) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
||
(22 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 15: | שורה 15: | ||
|אב=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] |
|אב=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] |
||
|אם=[[מריה, נסיכת הסן]] |
|אם=[[מריה, נסיכת הסן]] |
||
|צאצאים=[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי]] <br> אלכסנדר {{ש}} [[גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|גאורגי]] {{ש}} [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה]]<br>[[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל]] <br> [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה]] |
|צאצאים=[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי]] <br> [[אלכסנדר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|אלכסנדר]] {{ש}} [[גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|גאורגי]] {{ש}} [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה]]<br>[[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל]] <br> [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה]] |
||
|יורש העצר=ניקולאי השני |
|יורש העצר=ניקולאי השני |
||
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג |
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג |
||
|שם התפקיד=קיסר רוסיה |
|שם התפקיד=[[קיסר רוסיה|קיסר]] [[האימפריה הרוסית]] |
||
|למניין= |
|למניין= |
||
|התחלת כהונה=[[14 במרץ]] [[1881]] |
|התחלת כהונה=[[14 במרץ]] [[1881]] |
||
שורה 30: | שורה 30: | ||
|תפקיד3= |
|תפקיד3= |
||
|בת זוג=[[דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה)|מריה פיודורובנה]]}} |
|בת זוג=[[דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה)|מריה פיודורובנה]]}} |
||
'''אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב''' ([[רוסית]]: '''Александр III Александрович Романов'''), הידוע יותר בתור '''אלכסנדר השלישי "עושה השלום"''' ('''Миротворец''' ברוסית; [[10 במרץ]] [[1845]] |
'''אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב''' ([[רוסית]]: '''Александр III Александрович Романов'''), הידוע יותר בתור '''אלכסנדר השלישי "עושה השלום"''' ('''Миротворец''' ברוסית; [[10 במרץ]] [[1845]] – [[1 בנובמבר]] [[1894]]) היה [[צאר|קיסר]] [[רוסיה]] מ-[[14 במרץ]] [[1881]] ועד יום מותו ב-1894. |
||
==ביוגרפיה== |
==ביוגרפיה== |
||
שורה 42: | שורה 42: | ||
ב-[[13 באפריל]] [[1865]], מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת [[שחפת]]ית של [[חוט השדרה]], ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו [[ייבום|ייבם]] את הנסיכה דאגמאר, וב-[[9 בנובמבר]] [[1866]], אחרי שהנסיכה [[הוטבלה לנצרות]] האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו נישואין מאושרים שהחזיקו עד למותו של אלכסנדר. |
ב-[[13 באפריל]] [[1865]], מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת [[שחפת]]ית של [[חוט השדרה]], ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו [[ייבום|ייבם]] את הנסיכה דאגמאר, וב-[[9 בנובמבר]] [[1866]], אחרי שהנסיכה [[הוטבלה לנצרות]] האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו נישואין מאושרים שהחזיקו עד למותו של אלכסנדר. |
||
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם [[סרגיי סולוביוב]], והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת [[הכנסייה האורתודוקסית הרוסית|הכנסייה האורתודוקסית]], [[קונסטנטין פובדונוסצב]]. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]]) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות{{הערה|מורו זה היה לא הסכים עם דרכו של אלכסנדר השני, והיה מזועזע מהליברליות שייצג. הוא כתב לתלמידו, יורש העצר, על היותו "מתמלא בחילה" כשהוא שומע אנשים מדברים על ליברליזציה, "אני מרגיש שאני נמצא במחיצת אנשים לקויים בשכלם, או קופים מעוותים. בכל מקום אני שומע את המילה העבשה ההיא, השקרית, המקוללת, 'חוקה'". הוא הזהיר את הנסיך שחוקה שקולה כנגד "רעל שיתפשט על פני כל הגוף". פובדונוסצב יעץ לתלמידו, אלכסנדר השלישי, לקרוע לגזרים את הרפורמה של אביו. ראו - {{גלובס|[[יואב קרני]]|הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק|1001253974|22 בספטמבר 2018}}}}. |
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם [[סרגיי סולוביוב]], והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת [[הכנסייה האורתודוקסית הרוסית|הכנסייה האורתודוקסית]], [[קונסטנטין פובדונוסצב]]. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]]) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות{{הערה|מורו זה היה לא הסכים עם דרכו של אלכסנדר השני, והיה מזועזע מהליברליות שייצג. הוא כתב לתלמידו, יורש העצר, על היותו "מתמלא בחילה" כשהוא שומע אנשים מדברים על ליברליזציה, "אני מרגיש שאני נמצא במחיצת אנשים לקויים בשכלם, או קופים מעוותים. בכל מקום אני שומע את המילה העבשה ההיא, השקרית, המקוללת, 'חוקה'". הוא הזהיר את הנסיך שחוקה שקולה כנגד "רעל שיתפשט על פני כל הגוף". פובדונוסצב יעץ לתלמידו, אלכסנדר השלישי, לקרוע לגזרים את הרפורמה של אביו. ראו - {{גלובס|[[יואב קרני]]|הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק|1001253974|22 בספטמבר 2018}}}}. בשנים 1865–1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה. |
||
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה [[גרמניה|גרמנית]] בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - ב[[שפה]], מינהל ו[[דת]]. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם [[פרוסיה]]. ה[[אנטגוניזם]] שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך [[מלחמת צרפת–פרוסיה]], כאשר הצאר תמך בקבינט ב[[ברלין]], בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו ל[[צרפת]]ים. |
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה [[גרמניה|גרמנית]] בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - ב[[שפה]], מינהל ו[[דת]]. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם [[פרוסיה]]. ה[[אנטגוניזם]] שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך [[מלחמת צרפת–פרוסיה]], כאשר הצאר תמך בקבינט ב[[ברלין]], בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו ל[[צרפת]]ים. |
||
[[קובץ:Alexander III and Maria Fedorovna's coronation by G.Becker (1888, Hermitage).jpg|ימין|ממוזער|ציור של הכתרת הקיסר אלכסנדר השלישי ורעייתו בקתדרלה ב[[מוסקבה]], 25 במאי 1883]] |
[[קובץ:Alexander III and Maria Fedorovna's coronation by G.Becker (1888, Hermitage).jpg|ימין|ממוזער|ציור של הכתרת הקיסר אלכסנדר השלישי ורעייתו בקתדרלה ב[[מוסקבה]], 25 במאי 1883]] |
||
ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)|מלחמה העות'מאנית-רוסית]] שפרצה ב-[[1877]] הוביל אלכסנדר את האגף הימני של כוח הפלישה ל[[בולגריה]]. חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו זה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג וב[[מוסקבה]] כקדושים מעונים, אך די היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על כך שהמצב לאמיתו אינו כן. כרבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי ה[[טורקים]] רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע ל[[קונסטנטינופול]] ו[[חוזה סן סטפנו]] נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את [[מזרח אירופה]] כרצונה, ה[[קנצלר גרמניה|קנצלר הגרמני]] [[אוטו פון ביסמרק]] נהג אחרת וכרת ברית עם [[אוסטריה]] כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את דעותיו של אלכסנדר, שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת–פרוסיה. |
|||
כמו כן, במהלך מסעו בבולגריה הבין אלכסנדר בדרך הקשה את אי-הסדרים והשחיתות הפושה במנהל הצבאי, ולאחר שובו לסנקט פטרבורג הוא גילה נורמות פגומות במחלקה הימית. הוא הפנה את תשומת לב אביו למספר דמויות מפתח בפרשות אלה, שבאו מה[[אצולה]] הגבוהה. פנייה זו לא התקבלה בעין יפה, שכן אלכסנדר השני, שהנהיג רפורמות רבות במחצית הראשונה של שלטונו, עייף מביצוע רפורמות ונרתע מהמשימה שהציע בנו. |
כמו כן, במהלך מסעו בבולגריה הבין אלכסנדר בדרך הקשה את אי-הסדרים והשחיתות הפושה במנהל הצבאי, ולאחר שובו לסנקט פטרבורג הוא גילה נורמות פגומות במחלקה הימית. הוא הפנה את תשומת לב אביו למספר דמויות מפתח בפרשות אלה, שבאו מה[[אצולה]] הגבוהה. פנייה זו לא התקבלה בעין יפה, שכן אלכסנדר השני, שהנהיג רפורמות רבות במחצית הראשונה של שלטונו, עייף מביצוע רפורמות ונרתע מהמשימה שהציע בנו. |
||
שורה 55: | שורה 55: | ||
[[קובץ:Kramskoy Alexander III.jpg|ממוזער|ציור של אלכסנדר השלישי ([[איוון קרמסקוי]])]] |
[[קובץ:Kramskoy Alexander III.jpg|ממוזער|ציור של אלכסנדר השלישי ([[איוון קרמסקוי]])]] |
||
[[קובץ:Alexander III reception by Repin.jpg|ימין|ממוזער|220x220 פיקסלים|ציור של אלכסנדר השלישי מקבל זקני מחוז כפרי בחצר ארמון פטרובסקי במוסקבה]] |
[[קובץ:Alexander III reception by Repin.jpg|ימין|ממוזער|220x220 פיקסלים|ציור של אלכסנדר השלישי מקבל זקני מחוז כפרי בחצר ארמון פטרובסקי במוסקבה]] |
||
⚫ | |||
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מ[[אנרכיה]] ו[[תעמולה]] מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי וה[[ליברליזם]] של [[מערב אירופה]], אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של ה[[סלבופיל]]ים - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, ה[[פולנים]], וה[[שוודים]]. |
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מ[[אנרכיה]] ו[[תעמולה]] מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי וה[[ליברליזם]] של [[מערב אירופה]], אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של ה[[סלבופיל]]ים - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. יש המייחסים לו את מקור הסיסמה "[[רוסיה לרוסים]]". במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, ה[[פולנים]], וה[[שוודים]]. |
||
[[קובץ:5 Roubles à l'effigie du Tsar d'Alexandre III, 1888.jpg|ממוזער|150x150 פיקסלים|מטבע 5-רובל עם דיוקנו של אלכסנדר השלישי, [[1888]]]] |
[[קובץ:5 Roubles à l'effigie du Tsar d'Alexandre III, 1888.jpg|ממוזער|150x150 פיקסלים|מטבע 5-רובל עם דיוקנו של אלכסנדר השלישי, [[1888]]]] |
||
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-[[4 במאי]] [[1882]] את [[חוקי מאי]] שהגבילו את מקומות המגורים של ה[[יהודים]], ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. בימי אביו של אלכסנדר השלישי חלה רגיעה ונפתחה תקופה של סובלנות דתית, אך בימיו, משנת 1883 ואילך, שוב החלה תקופה של רדיפות. רגשות אנטישמיים התחזקו בתקופת שלטונו, ומאות אלפי יהודים עזבו אז את רוסיה. |
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-[[4 במאי]] [[1882]] את [[חוקי מאי]] שהגבילו את מקומות המגורים של ה[[יהודים]], ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. בימי אביו של אלכסנדר השלישי חלה רגיעה ונפתחה תקופה של סובלנות דתית, אך בימיו, משנת 1883 ואילך, שוב החלה תקופה של רדיפות. רגשות אנטישמיים התחזקו בתקופת שלטונו, ומאות אלפי יהודים עזבו אז את רוסיה. |
||
ב[[פרובינציה|פרובינציות]] אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית. |
ב[[פרובינציה|פרובינציות]] אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית. [[מיכאיל קטקוב]] ועיתונאים אחרים תמכו בשלטון האוטוקרטי של הקיסר. |
||
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות [[אמנות]] ועבר בכך את כל קודמיו פרט ל[[יקתרינה הגדולה]]. |
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות [[אמנות]] ועבר בכך את כל קודמיו פרט ל[[יקתרינה הגדולה]]. |
||
⚫ | |||
=== מדיניות חוץ === |
=== מדיניות חוץ === |
||
בענייני חוץ הוא היה איש שלום ובימיו לא השתתפה רוסיה באף מלחמה, ולכן זכה לכינויו "'''עושה השלום'''". |
בענייני חוץ הוא היה איש שלום ובימיו לא השתתפה רוסיה באף מלחמה, ולכן זכה לכינויו "'''עושה השלום'''". עם זאת, הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר [[ביסמרק]] עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את [[ברית שלושת הקיסרים]]. בשנות שלטונו האחרונות אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה ב[[ברלין]], ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של [[אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה]] ואחר כך [[סטפן סטאמבולוב]] להרוס את ההשפעה הרוסית, אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעתם. |
||
ביחסיו עם מרכז [[אסיה]] |
ביחסיו עם מרכז [[אסיה]] הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם [[הממלכה המאוחדת]], ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה. |
||
בשנת [[1886]] שלח את רוקחו האישי''',''' [[מרדכי לפידות]], איש [[מינסק]], ל[[ארץ ישראל]], כדי שיקים [[בית מרקחת]] עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל ל[[ירושלים]]. |
בשנת [[1886]] שלח את רוקחו האישי''',''' [[מרדכי לפידות]], איש [[מינסק]], ל[[ארץ ישראל]], כדי שיקים [[בית מרקחת]] עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל ל[[ירושלים]]. |
||
שורה 82: | שורה 82: | ||
==ילדיו== |
==ילדיו== |
||
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו: |
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו: |
||
*הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] ([[6 במאי]] [[1868]] |
* הצאר [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] ([[6 במאי]] [[1868]] – [[17 ביולי]] [[1918]]) |
||
*[[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] אלכסנדר אלכסנדרוביץ' ([[7 ביולי]] [[1869]] |
* [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] [[אלכסנדר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|אלכסנדר אלכסנדרוביץ']] ([[7 ביולי]] [[1869]] – [[2 במאי]] [[1870]]) |
||
*הדוכס הגדול [[גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|גאורגי אלכסנדרוביץ']] ([[6 במאי]] [[1871]] |
* הדוכס הגדול [[גאורגי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה|גאורגי אלכסנדרוביץ']] ([[6 במאי]] [[1871]] – [[9 באוגוסט]] [[1899]]) |
||
*הדוכסית הגדולה [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה אלכסנדרובנה]] ([[6 באפריל]] [[1875]] |
* הדוכסית הגדולה [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה אלכסנדרובנה]] ([[6 באפריל]] [[1875]] – [[20 באפריל]] [[1960]]) |
||
*הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] |
* הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] – [[12 ביוני]] 1918) |
||
*הדוכסית הגדולה [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה אלכסנדרובנה]] ([[13 ביוני]] 1882 |
* הדוכסית הגדולה [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה אלכסנדרובנה]] ([[13 ביוני]] 1882 – [[24 בנובמבר]] 1960) |
||
== אילן יוחסין == |
== אילן יוחסין == |
||
שורה 115: | שורה 115: | ||
קובץ:Alexander-Maria.jpg| אלכסנדר השלישי ואשתו מריה פיודורובנה בחופשה ב[[קופנהגן]], [[1893]] |
קובץ:Alexander-Maria.jpg| אלכסנדר השלישי ואשתו מריה פיודורובנה בחופשה ב[[קופנהגן]], [[1893]] |
||
קובץ:Cáricsalád 1893.jpg| אלכסנדר השלישי עם משפחתו בארמון הקטן של ליבאדיה, [[1893]] |
קובץ:Cáricsalád 1893.jpg| אלכסנדר השלישי עם משפחתו בארמון הקטן של ליבאדיה, [[1893]] |
||
קובץ:Funeral of Alexander III 1894- 2.jpg| |
קובץ:Funeral of Alexander III 1894- 2.jpg| הלווייתו של אלכסנדר השלישי |
||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 2.jpg| טקס חנוכת אנדרטה לאלכסנדר השלישי במוסקבה, [[1912]] |
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 2.jpg| טקס חנוכת אנדרטה לאלכסנדר השלישי במוסקבה, [[1912]] |
||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 4.jpg|[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] במהלך המצעד בטקס חנוכת האנדרטה |
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 4.jpg|[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] במהלך המצעד בטקס חנוכת האנדרטה |
||
שורה 125: | שורה 125: | ||
קובץ:Statue dedicated to the Russian Emperor Alexander III.jpg| אנדרטה לאלכסנדר השלישי ב[[אסטוניה]] |
קובץ:Statue dedicated to the Russian Emperor Alexander III.jpg| אנדרטה לאלכסנדר השלישי ב[[אסטוניה]] |
||
</gallery> |
</gallery> |
||
{{-}} |
|||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
|||
{{מיזמים|ויקישיתוף=Александр III Александрович|שם ויקישיתוף=אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה|ימין}} |
|||
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007257508305171|אלכסנדר ה-3, (1845-1894), צאר רוסיה}} |
|||
* {{Find a Grave}} |
* {{Find a Grave}} |
||
* {{בריטניקה}} |
* {{בריטניקה}} |
||
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}} |
|||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
{{ |
{{שליטי רוסיה}} |
||
{{סדרה |
{{סדרה |
||
|הקודם=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] |
|הקודם=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] |
||
שורה 141: | שורה 143: | ||
}} |
}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
||
[[קטגוריה:האימפריה הרוסית: פוליטיקאים]] |
[[קטגוריה:האימפריה הרוסית: פוליטיקאים]] |
||
[[קטגוריה:קיסרי רוסיה]] |
[[קטגוריה:קיסרי רוסיה]] |
||
שורה 157: | שורה 158: | ||
[[קטגוריה:מסדר כוכב רומניה]] |
[[קטגוריה:מסדר כוכב רומניה]] |
||
[[קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי]] |
[[קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי]] |
||
[[קטגוריה:מעוטרי מסדר אוסמניה]] |
|||
[[קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1845]] |
[[קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1845]] |
||
[[קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1894]] |
[[קטגוריה:רוסים שנפטרו ב-1894]] |
גרסה מ־18:08, 27 ביוני 2024
לידה |
10 במרץ 1845 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית ![]() | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1 בנובמבר 1894 (בגיל 49) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית ![]() | ||||||||||||
שם מלא | אלכסנדר אלכסנדרוביץ' רומנוב | ||||||||||||
שם לידה |
Александр Александрович ![]() | ||||||||||||
מדינה | רוסיה | ||||||||||||
מקום קבורה | מבצר פטר ופול, סנקט פטרבורג | ||||||||||||
בת זוג | מריה פיודורובנה | ||||||||||||
שושלת בית רומנוב | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||||||
| |||||||||||||
חתימה |
![]() ![]() | ||||||||||||
![]() ![]() |
אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב (רוסית: Александр III Александрович Романов), הידוע יותר בתור אלכסנדר השלישי "עושה השלום" (Миротворец ברוסית; 10 במרץ 1845 – 1 בנובמבר 1894) היה קיסר רוסיה מ-14 במרץ 1881 ועד יום מותו ב-1894.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלכסנדר השלישי נולד בסנקט פטרבורג ב-10 במרץ 1845, והיה בנם השני של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה ורעייתו מריה, נסיכת הסן (בתם של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן, ווילהלמינה, נסיכת באדן). הוא נודע כטיפוס מחוספס, השונה בתכלית מקודמיו - אביו הליברל אלכסנדר השני, ואחי-סבו אלכסנדר הראשון, שנודע כג'נטלמן רגשן ואבירי. אלכסנדר השלישי לא רחש כל חיבה לתרבות גבוהה, עדנה ואלגנטיות, והתפאר בהיותו מחוספס כמרבית נתיניו הרוסים. גישתו הישירה והחותכת הייתה גסה לעיתים, אך התאימה לתנועותיו המגושמות. בחינוכו לא היה די לרכך תכונות אלה.
במהלך עשרים שנות חייו הראשונות לא היה אלכסנדר צפוי לרשת את כס הצאר, שכן תפקיד זה יועד לאחיו הבכור, ניקולאי. גם כאשר הראה ניקולאי סימנים של בריאות לקויה, רווחה הסברה שטיפול נכון ותשומת לב יוכלו להאריך את חייו ללא קושי. הדאגה להמשך השושלת הביאה לאירוסיו של ניקולאי לדאגמאר, נסיכת דנמרק. בעוד שניקולאי חונך כיורש העצר, קיבל אלכסנדר חינוך מועט יותר, שכלל היכרות עם צרפתית, אנגלית וגרמנית, ומידה מסוימת של חינוך צבאי.
יורש עצר
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/0a/Tsarevitch_Alexander_later_Alexander_III_1865_by_Sergei_Levitsky.jpg/150px-Tsarevitch_Alexander_later_Alexander_III_1865_by_Sergei_Levitsky.jpg)
ב-13 באפריל 1865, מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת שחפתית של חוט השדרה, ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו ייבם את הנסיכה דאגמאר, וב-9 בנובמבר 1866, אחרי שהנסיכה הוטבלה לנצרות האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו נישואין מאושרים שהחזיקו עד למותו של אלכסנדר.
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם סרגיי סולוביוב, והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת הכנסייה האורתודוקסית, קונסטנטין פובדונוסצב. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, ניקולאי השני) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות[1]. בשנים 1865–1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה.
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה גרמנית בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - בשפה, מינהל ודת. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם פרוסיה. האנטגוניזם שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, כאשר הצאר תמך בקבינט בברלין, בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו לצרפתים.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f9/Alexander_III_and_Maria_Fedorovna%27s_coronation_by_G.Becker_%281888%2C_Hermitage%29.jpg/220px-Alexander_III_and_Maria_Fedorovna%27s_coronation_by_G.Becker_%281888%2C_Hermitage%29.jpg)
במלחמה העות'מאנית-רוסית שפרצה ב-1877 הוביל אלכסנדר את האגף הימני של כוח הפלישה לבולגריה. חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו זה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג ובמוסקבה כקדושים מעונים, אך די היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על כך שהמצב לאמיתו אינו כן. כרבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי הטורקים רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע לקונסטנטינופול וחוזה סן סטפנו נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את מזרח אירופה כרצונה, הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק נהג אחרת וכרת ברית עם אוסטריה כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את דעותיו של אלכסנדר, שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת–פרוסיה.
כמו כן, במהלך מסעו בבולגריה הבין אלכסנדר בדרך הקשה את אי-הסדרים והשחיתות הפושה במנהל הצבאי, ולאחר שובו לסנקט פטרבורג הוא גילה נורמות פגומות במחלקה הימית. הוא הפנה את תשומת לב אביו למספר דמויות מפתח בפרשות אלה, שבאו מהאצולה הגבוהה. פנייה זו לא התקבלה בעין יפה, שכן אלכסנדר השני, שהנהיג רפורמות רבות במחצית הראשונה של שלטונו, עייף מביצוע רפורמות ונרתע מהמשימה שהציע בנו.
הפרשה הכניסה מתח נוסף ביחסים בין השנים, שכן הבן חש שלא יתבצעו רפורמות חשובות עד שהוא יירש את כס הצאר. אך השינוי בא מוקדם בהרבה מהצפוי. ב-13 במרץ 1881, נרצח אלכסנדר השני בידי כנופיית מהפכנים ניהיליסטים בשם "נרודניה ווליה" (רצון העם), והשלטון האוטוקרטי עבר לידי בנו.
קיסר
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e7/Kramskoy_Alexander_III.jpg/220px-Kramskoy_Alexander_III.jpg)
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/41/Alexander_III_reception_by_Repin.jpg/220px-Alexander_III_reception_by_Repin.jpg)
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/30/Tzar_Alexander_III_and_members_of_the_Royal_family.jpg/220px-Tzar_Alexander_III_and_members_of_the_Royal_family.jpg)
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מאנרכיה ותעמולה מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי והליברליזם של מערב אירופה, אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של הסלבופילים - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. יש המייחסים לו את מקור הסיסמה "רוסיה לרוסים". במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, הפולנים, והשוודים.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/9e/5_Roubles_%C3%A0_l%27effigie_du_Tsar_d%27Alexandre_III%2C_1888.jpg/150px-5_Roubles_%C3%A0_l%27effigie_du_Tsar_d%27Alexandre_III%2C_1888.jpg)
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-4 במאי 1882 את חוקי מאי שהגבילו את מקומות המגורים של היהודים, ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. בימי אביו של אלכסנדר השלישי חלה רגיעה ונפתחה תקופה של סובלנות דתית, אך בימיו, משנת 1883 ואילך, שוב החלה תקופה של רדיפות. רגשות אנטישמיים התחזקו בתקופת שלטונו, ומאות אלפי יהודים עזבו אז את רוסיה.
בפרובינציות אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית. מיכאיל קטקוב ועיתונאים אחרים תמכו בשלטון האוטוקרטי של הקיסר.
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות אמנות ועבר בכך את כל קודמיו פרט ליקתרינה הגדולה.
מדיניות חוץ
בענייני חוץ הוא היה איש שלום ובימיו לא השתתפה רוסיה באף מלחמה, ולכן זכה לכינויו "עושה השלום". עם זאת, הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את ברית שלושת הקיסרים. בשנות שלטונו האחרונות אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה בברלין, ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה ואחר כך סטפן סטאמבולוב להרוס את ההשפעה הרוסית, אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעתם.
ביחסיו עם מרכז אסיה הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם הממלכה המאוחדת, ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה.
בשנת 1886 שלח את רוקחו האישי, מרדכי לפידות, איש מינסק, לארץ ישראל, כדי שיקים בית מרקחת עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל לירושלים.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/10/Borki_cathedral.jpg/220px-Borki_cathedral.jpg)
סוף חייו
בשנת 1887 תכננה קבוצת יוצאי ארגון "נרודניה ווליה" לרצוח גם את אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה אלכסנדר אוליאנוב (אחיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב, לימים "לנין"), שנדון למוות ונתלה ב-5 במאי 1887.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/7/7b/Borki_train_disaster_1.jpg/200px-Borki_train_disaster_1.jpg)
באוקטובר 1888, נסעו אלכסנדר השלישי ובני משפחתו ברכבת הקיסרית, שנסעה מדרום, כשלפתע היא סטתה מהמסילה, בתחנת בורקי, 50 ק"מ מחרקוב. שבעה קרונות התהפכו ורבים מעובדי ומשרתי משפחת הצאר נפצעו, אך המשפחה הקיסרית ניצלה בנס והקרון בו ישבה נותר שלם למעט הגג שנתלש. הפן המעניין בסיפור היה התנהגותו של הקיסר עצמו - מסופר שאלכסנדר השלישי, שנודע כמי שניחן במבנה גוף בריא, החזיק את הגג המפורק של הקרון והאיץ בכל מי ששהה בתוכו לצאת החוצה. יהודי צאריצין הקימו בית כנסת שהנציח את נס הצלת הצאר.
ברם, לאחר אותה תאונה הקיסר נטה להתלונן על כאבים בגב התחתון והפרופסור טרובה שבדק אותו איבחן שנפגע בכליותיו בתאונה. משנת 1888, החל לאבד מתאבונו וחש ברע לעיתים קרובות. בחורף 1894 הוא חטף הצטננות ובספטמבר, בעת מסע ציד בבלובוז'ייה, חש שלא בטוב, והפרופסור ארנסט ליידן שהוחש מברלין, אבחן אצלו דלקת כליות. הקיסר נשלח לנוח בבית הנופש ליבאדיה שבחצי האי קרים, הוא חשב לנסוע לנוח ביוון, אך בדרכו לשם הורע מצבו הבריאותי והוא נשאר בקרים. בספטמבר 1894 משפחת הצאר שהתה בארמון ליבאדיה. אלכסנדר השלישי רזה מאוד, הוא לא יכל לא להתנייד, לא לשכב, והתקשה להירדם.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/a/ae/1888._%D0%A1%D0%B5%D0%BC%D1%8C%D1%8F_%D0%B8%D0%BC%D0%BF%D0%B5%D1%80%D0%B0%D1%82%D0%BE%D1%80%D0%B0_%D0%90%D0%BB%D0%B5%D0%BA%D1%81%D0%B0%D0%BD%D0%B4%D1%80%D0%B0_III.jpg/150px-1888._%D0%A1%D0%B5%D0%BC%D1%8C%D1%8F_%D0%B8%D0%BC%D0%BF%D0%B5%D1%80%D0%B0%D1%82%D0%BE%D1%80%D0%B0_%D0%90%D0%BB%D0%B5%D0%BA%D1%81%D0%B0%D0%BD%D0%B4%D1%80%D0%B0_III.jpg)
ב-1 בנובמבר 1894, בשעה 14:15 בצהריים, בעודו יושב על כיסאו, הלך אלכסנדר לעולמו. הוא נקבר במבצר פטרופבלובסקיה. בנו, ניקולאי השני, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו.
ילדיו
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו:
- הצאר ניקולאי השני (6 במאי 1868 – 17 ביולי 1918)
- הדוכס הגדול אלכסנדר אלכסנדרוביץ' (7 ביולי 1869 – 2 במאי 1870)
- הדוכס הגדול גאורגי אלכסנדרוביץ' (6 במאי 1871 – 9 באוגוסט 1899)
- הדוכסית הגדולה קסניה אלכסנדרובנה (6 באפריל 1875 – 20 באפריל 1960)
- הדוכס הגדול מיכאיל אלכסנדרוביץ', (28 בנובמבר 1878 – 12 ביוני 1918)
- הדוכסית הגדולה אולגה אלכסנדרובנה (13 ביוני 1882 – 24 בנובמבר 1960)
אילן יוחסין
גלריה מחייו ומהנצחתו
-
דיוקן של אלכסנדר השלישי
-
דיוקן של אלכסנדר השלישי, ציור שמן על בד
-
אלכסנדר השלישי והנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), 1865
-
אלכסנדר השלישי עם משפחתו בארמון הקטן של ליבאדיה, 1893
-
הלווייתו של אלכסנדר השלישי
-
טקס חנוכת אנדרטה לאלכסנדר השלישי במוסקבה, 1912
-
ניקולאי השני במהלך המצעד בטקס חנוכת האנדרטה
-
האנדרטה במוסקבה
-
הריסת האנדרטה בעקבות המהפכה הרוסית, קיץ 1918
-
אנדרטה לאלכסנדר השלישי בארמון השיש בסנקט פטרבורג
-
אנדרטה לאלכסנדר השלישי בנובוסיבירסק
-
אנדרטה לאלכסנדר השלישי באסטוניה
קישורים חיצוניים
אלכסנדר ה-3, (1845-1894), צאר רוסיה, דף שער בספרייה הלאומית
- אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מורו זה היה לא הסכים עם דרכו של אלכסנדר השני, והיה מזועזע מהליברליות שייצג. הוא כתב לתלמידו, יורש העצר, על היותו "מתמלא בחילה" כשהוא שומע אנשים מדברים על ליברליזציה, "אני מרגיש שאני נמצא במחיצת אנשים לקויים בשכלם, או קופים מעוותים. בכל מקום אני שומע את המילה העבשה ההיא, השקרית, המקוללת, 'חוקה'". הוא הזהיר את הנסיך שחוקה שקולה כנגד "רעל שיתפשט על פני כל הגוף". פובדונוסצב יעץ לתלמידו, אלכסנדר השלישי, לקרוע לגזרים את הרפורמה של אביו. ראו - יואב קרני, הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2018
הקודם: אלכסנדר השני |
צארים רוסיים | הבא: ניקולאי השני |
- האימפריה הרוסית: פוליטיקאים
- קיסרי רוסיה
- שושלת רומנוב
- מסדר הבירית: אבירים וגבירות זרים
- מעוטרי פור לה מריט
- אבירי מסדר העיט השחור
- מנהיגי רוסיה שמתו במהלך כהונתם
- מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מקבלי עיטור גיאורגי הקדוש
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- אבירי מסדר מלטה
- אבירי מסדר גיזת הזהב
- מסדר כוכב רומניה
- מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי
- מעוטרי מסדר אוסמניה
- רוסים שנולדו ב-1845
- רוסים שנפטרו ב-1894