לדלג לתוכן

הר התקווה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=גבעה וחווה חקלאית היסטורית בתל אביב|אחר=גבעה באנטארקטיקה|ראו=הר התקווה (אנטארקטיקה)}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=גבעה וחווה חקלאית היסטורית בתל אביב|אחר=גבעה באנטארקטיקה|ראו=הר התקווה (אנטארקטיקה)}}
{{coord|32|3|38.52|N|34|47|1.83|E|display=title|type:landmark}}
{{מיקום מפורט בישראל|שם=הר התקווה|רוחב=32.0607|אורך=34.783842|כותרת=כן}}
[[תמונה:Mount Hope.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הר התקווה ב-1933. צלם: יוסף בן יוסף]]
[[תמונה:Mount Hope.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הר התקווה ב-1933. צלם: יוסף בן יוסף]]
'''הר התקווה''' (Mount Hope) הוא שמה של [[חווה חקלאית]] שהוקמה באמצע [[המאה ה-19]] על ידי שתי קבוצות של [[נוצרי]]ם [[פרוטסטנטים]], מ[[פרוסיה]] ומ[[ארצות הברית]], באזור שבו שוכן כיום בית הספר "[[שבח מופת]]" בדרום [[תל אביב]].
'''הר התקווה''' (Mount Hope) הוא שמה של [[חווה חקלאית]] שהוקמה באמצע [[המאה ה-19]] על ידי שתי קבוצות של [[נוצרי]]ם [[פרוטסטנטים]], מ[[פרוסיה]] ומ[[ארצות הברית]], באזור שבו שוכן כיום בית הספר "[[שבח מופת]]" בדרום [[תל אביב]].

גרסה מ־23:18, 12 במאי 2015

הר התקווה
(למפת תל אביב רגילה)
 
הר התקווה
הר התקווה
הר התקווה ב-1933. צלם: יוסף בן יוסף

הר התקווה (Mount Hope) הוא שמה של חווה חקלאית שהוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי שתי קבוצות של נוצרים פרוטסטנטים, מפרוסיה ומארצות הברית, באזור שבו שוכן כיום בית הספר "שבח מופת" בדרום תל אביב.

הקבוצה הפרוסית של מייסדי החווה, מרביתם בני משפחת סטיינבק, היגרה לארץ ישראל בשנת 1849, ולאחר שהתגוררה בירושלים עברה בשנת 1851 ליפו. הקבוצה האמריקאית, נוצרים שומרי שבת מפילדלפיה, הונהגה על ידי קלורינדה מיינור. בני שתי הקבוצות האמינו שהתיישבותם בארץ ישראל תקרב את הגאולה. שניים מבני משפחת סטיינבק, פרידריך ויוהאן, נישאו לשתיים מבנותיו של הכומר דיקסון, מרי ואלמירה.

ב-1855 חכרה קלורינדה מיינור שטח אדמה בן 30 דונם מידי פטר (דוד בן אברהם) קלאסן, שעליו הוקמה חוות "הר התקווה". דרי החווה סבלו ממחלת המלריה ומהתנכלויות של שכניהם הערבים מהכפר סלמה. עם מות קלורינדה מיינור בנובמבר 1855, חזרו חלק מאנשי קבוצתה לארצות הברית, ובחווה נותרו כנראה רק שלוש משפחות: האחים יוהאן ופרידריך סטיינבק עם נשותיהם, האחיות לבית דיקסון, ובני משפחת דיקסון: ההורים וולטר ושרה וילדיהם הנרי וקרוליין.

בינואר 1858 התנפלו חמישה ערבים על החווה, רצחו את פרידריך סטיינבק ואנסו את שרה דיקסון ואת בתה מרי. בלחץ הקונסוליות של ארצות הברית ופרוסיה עצרו השלטונות העותמאנים ארבעה מהתוקפים ודנו אותם למאסר עולם. ביוני 1858 עזבו דיירי החווה את ארץ ישראל והיגרו לארצות הברית, ובזה הקיץ הקץ על החווה. נכדה של אלמירה הוא הסופר ג'ון סטיינבק.

בשטחה של "הר התקווה" הוקם בשנת 1942 בית הספר "שבח" (כיום "שבח מופת"). בחצר בית הספר ניצב עץ שקמה שנטעו המתיישבים בחווה.

"הר התקווה" הוא מקור שמה של שכונת התקווה, שהוקמה בשנת 1935 לא הרחק מהמקום שבו שכנה "הר התקווה".

קישורים חיצוניים