מהפכת פברואר
מהפכת פברואר של 1917 באימפריה הרוסית הייתה השלב הראשון במהפכה הרוסית. תוצאתה המיידית הייתה ויתורו של הצאר ניקולאי השני על הכס הרוסי.
תולדותיה
חוסר שביעות הרצון מדרך ניהול המדינה בידי הצאר, ובעיקר מהשתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה היו מהגורמים העיקריים למהפכה. המהפכה התנהלה בדרך של נטילה חסרת-דמים של סמכויותיו של הצאר. המשטר החדש הורכב מברית בין ליברלים לבין סוציאליסטים שרצו להחיל רפורמה פוליטית וליצור רשות מבצעת ואספה נבחרת שייבחרו באופן דמוקרטי.
הפגנת נשים בפטרוגרד הביאה למהפכה עממית נרחבת שמיגרה את המשטר הצארי. במחצית הראשונה של חודש פברואר גרם מחסור במזון למהומות בבירה, פטרוגרד. ב-18 בפברואר (על פי הלוח היוליאני הישן, 3 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) עובדי בית החרושת הגדול בעיר, "בית חרושת פוטילוב", הכריזו על שביתה; השובתים פוטרו וכמה חנויות נסגרו, דבר שגרם לחוסר-שקט במפעלים אחרים. ב-23 בפברואר (לפי הלוח היוליאני. ב-8 במרץ לפי הגרגוריאני) התקיימה שורה של פגישות ואספות לרגל יום האישה הבינלאומי, שהפכו בהדרגה לפגישות בעלות אופי פוליטי וכלכלי. אלה נמשכו לאורך הימים הבאים. גדוד גדול של חיילים נשלח לדכא את ההתקוממות, אך רבים מן החיילים ירו בקציניהם או ערקו והצטרפו למתקוממים. היה ברור כי הצאר איבד כמעט לגמרי את השליטה במדינה. מקורביו פנו אליו במענה לוותר על הכס לטובת אחיו, מיכאיל אלכסנדרוביץ'. הצאר ניקולאי השני נשמע להם, ויתר על כסאו ב-2 במרץ (לוח יוליאני, 15 במרץ לוח גרגוריאני), אך מיכאיל סירב לקבל עליו את המלוכה. בנקודה זו, כאשר מוסרות השלטון בלאו הכי כמעט והותרו, איבדה המלוכה את שארית סמכויותיה, ואלו עברו לידי ממשלת המעבר.
ממשלת המעבר שהחליפה את הצאר הונהגה בתחילה על ידי אריסטוקרט ליברלי, הנסיך גאורגי לבוב. לאחר שממשלתו כשלה, הוא הוחלף בידי הסוציאליסט אלכסנדר קרנסקי. בזמן ששמר על מעורבותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, לא הצליח קרנסקי להתמודד עם הבעיות שעמדו בפני רוסיה. לחץ מימין (מצד כוחות כדוגמת אלה שעמדו מאחורי פרשת קורנילוב, שביצע הפיכה צבאית כושלת שהתחוללה בתקופה הזו) ומשמאל (בעיקר מידי הבולשביקים) הטיל קשיים רבים על הממשלה. ב-1 במרץ 1917 פרסם "הסובייט של פטרבורג של נציגי הפועלים והאיכרים" את "הוראה מס' 1", שהורתה לצבא להישמע להוראותיה במקום לאלו של ממשלת המעבר. בסופו של דבר, ממשלת המעבר הוחלפה בכוח במהפכת אוקטובר.
אירועי המהפכה
- 23 בפברואר (8 במרץ) - קיים מחסור באספקת לחם לתושבי הבירה. תחילת הפגנות הפועלים, במיוחד במפעל פוטילוב.
- 24 בפברואר (9 במרץ) - המשך ההפגנות. מצטרפים פועלים ממפעלים נוספים והיקף השביתה מגיע ל-90 אלף שובתים. השביתה מתחילה להפוך להפגנה פוליטית נגד השלטון.
- 25 בפברואר (10 במרץ) - מפקד כוחות הצבא בעיר מקבל פקודה מהצאר לפעול להפסקת ההפגנות ואי-סדר בעיר. בשביתה כללית בעיר משתתפים 240 אלף פועלים. ההפגנות מתרחבות למוסדות לימוד.
תחילת מאבק מזוין בין השובתים וכוחות הביטחון. הצבא אינו משתתף בפעילות באופן אקטיבי. בערב מפקד הצבא מקבל מברק מהצאר עם דרישה להשתלט על המצב בעיר עד מחר.
בהתאם לצו קיסרי הופסקו ישיבות הדומה.
- 26 בפברואר (11 במרץ) - המשך הפגנות בעיר. הפסקת פעילות תחבורה ציבורית. חיילים סירבו לירות במפגינים. כוחות המשטרה הצליחו להשתלט על מרכז העיר. חברי הדומה החליטו לא לקבל את הצו הקיסרי על הפסקת פעילות הדומה וארגנו וועדה זמנית. מעשית זה מציין השתתפות הדומה במרד.
בערב בישיבה בראשות ראש הממשלה ניקולאי גוליצין הוחלט להכריז בעיר מצב חרום צבאי.
- 27 בפברואר (12 במרץ) - תחילתו של מרד בצבא. לקראת סוף היום 66 אלף חיילים תומכים במהפכה. בתוך יומיים כלל 170,000 חיילים בעיר השתתפו בהפגנות. לראשות הפועלים המורדים הועבר נשק ממחסני הצבא - סך הכל כ-40 אלף רובים ו-30 אלף אקדחים. המפגינים השתלטו על בתי הסוהר ושחררו את כל העצירים כולל עצירים פליליים. בעיר החל מצוד של שוטרים ורציחתם.
לקראת שעה 2 בצהריים המפגינים נכנסים לארמון טבריצ'סקי בו מתקיימות ישיבות הדומה. לאור הנסיבות חברי הדומה צריכים להצטרף למהפכה או להישאר להיות נאמנים לשלטון הצאר. בהתאם להחלטת הוועדה הזמנית דומה מכריזה על כך ששלטון במדינה עובר לידיה.
במקביל הוקם סובייט פטרוגרד בראשות ניקולאי צ'כאידזה ואלכסנדר קרנסקי כסגנו. הסובייט החליט לתמוך בהחלטות הדומה אך לא להשתתף בממשלה זמנית.
הממשלה בראשות ניקולאי גוליצין מחליטה לשלוח מברק לצאר עם הודעה על כך שממשלה אינה שולטת במצב ומציע לפזר את עצמה.
- 28 בפברואר (13 במרץ) - יושב ראש הדומה מיכאיל רודזיאנקו מנהל מגעים עם מפקדי צבא על תמיכתם בדומה ועם ניקולאי השני על המשכיות השלטונית.
- 1 במרץ (14 במרץ) - הממשלה הזמנית קבלה הכרה מצרפת ובריטניה - מעצמות אשר השתתפו יחד עם רוסיה במלחמת העולם הראשונה.
סובייט פטרוגרד מפרסם "פקודה מס' 1" על כך שצבא הוכפפה לסובייט. לאור כך במדינה נוצר מצב של אי-סדר שלטוני: קיום סובייט והממשלה הזמנית.
- 2 במרץ (15 במרץ) - בקרון רכבת בקרבת פסקוב ניקולאי השני הכריז על ויתור על השלטון והעברתו לאחיו מיכאיל.
מוקמת ממשלת המעבר הרוסית בראשות גאורגי לבוב.
- 3 במרץ (16 במרץ) - מיכאיל העביר את השלטון לממשלה המעבר עד לכינון האספה המכוננת.
- 4 במרץ (17 במרץ) - העיתונים פרסמו הודעות ניקולאי השני, אחיו מיכאיל ותוכנית פעולה של ממשלת המעבר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מארק פרו וז'אק ברטן, מהפכה ומלחמת אזרחים ברוסיה, בתוך: פייר וידאל-נאקה (עורך), תולדות העולם, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 255-254.