יוסי גנוסר
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| |
| לידה | 31 בדצמבר 1945 |
|---|---|
| פטירה | 13 בינואר 2004 (בגיל 58) |
| תאריך עלייה | 1957 |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |
 שירות הביטחון הכללי |
| תקופת הפעילות | 1968–1987 (כ־19 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| מ"מ ראש אגף חקירות, ראש מרחב צפון, ראש האגף לענייני זרים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| איש עסקים | |
יוסי גנוסר (31 בדצמבר 1945 – 13 בינואר 2004) היה מבכירי שירות הביטחון הכללי, איש עסקים ומתווך שיחות השלום בין יצחק רבין ויאסר ערפאת.
ביוגרפיה
נולד בשם אוסיה גינזבורג ב-31 בדצמבר 1945[1] בווילנה בירת ליטא הסובייטית. בשנת 1957, כשהיה בן 12, עלה לישראל עם משפחתו. למד בכפר הנוער "הדסים". התגורר ברמת גן, שם למד בתיכון אהל שם[2]. בצה"ל שירת בשלישות. לאחר מכן, למד באוניברסיטה העברית בירושלים כלכלה ופילוסופיה[3].
תפקידיו בשב"כ
בשנת 1968 התגייס לשב"כ, ולאחר לימודי ערבית באולפן עבד באגף לענייני ערבים בירושלים. ב-1972 עבר למרחב דרום, בו התקדם עד לראש צוות באגף החקירות. ב-1975 מונה לראש מחלקה במטה השב"כ וב-1978 לראש מחלקה באגף האבטחה של הארגון. ב-1979 מונה לסגן וממלא מקום ראש אגף החקירות וב-1981 לראש מרחב צפון. בשנת 1984 יצא לשליחות בת שנתיים בצפון אמריקה כאחראי על תחום הביטחון בצפון ומרכז אמריקה. עם שובו לישראל השתקע בכוכב יאיר. בהמשך עמד בראש אגף לענייני זרים, ובתפקידו זה נטל חלק חשוב באיתורו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו.[4]
ב-26 באפריל 1984, מונה לחבר ועדת זורע כנציג השב"כ, והדליף לאנשי השב"כ עדויות שעלו בדיוני הוועדה כדי לסייע להם להסתיר את העובדה שאנשי השב"כ הוציאו להורג את המחבלים שנתפסו חיים בקו 300.[5] משהתפוצצה פרשת קו 300, הסביר גינוסר שהתבקש על ידי ראש השב"כ, אברהם שלום, להסתיר את מעורבות השב"כ בחיסול המחבלים וכי שלום אמר לו שהדבר נעשה על דעת ראש הממשלה.[6] גינוסר קיבל חנינה מראש, לפני הגשת כתב אישום, מנשיא המדינה, חיים הרצוג, יחד עם ראש השב"כ והיועצים המשפטיים של השב"כ. גינוסר מונה לתפקיד חדש בשב"כ והדבר פורסם בתקשורת כקבלת קידום וגרר ביקורת ציבורית[7]. לאחר זמן לא רב הוא נאלץ לפרוש מהשב"כ והחל לעסוק בפוליטיקה כמקורב של אריאל שרון שמינה אותו לראש מכון הייצוא. בעקבות הפעילות הפוליטית פורסמה תמונתו בעיתונות בינואר 1987[8].
תמונתו של גינוסר זוהתה על ידי קצין צה"ל עיזאת נאפסו שהגיש באותו זמן ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו בריגול, כקשוח שבחוקרים שהוציאו ממנו הודאת שווא בעינויים. לטענת נאפסו גינוסר, שכונה "מנצור", משך בשערותיו, הכה אותו, זרק אותו אל הריצפה, ואיים שיזרוק את אשתו לכלא[9] . בדיקה חוזרת שנעשתה על ידי הפרקליטות בעקבות טענות נאפסו ומשבר האמון בין הפרקליטות והשב"כ בעקבות פרשת קו 300 מצאה כי נאפסו אכן עונה בחקירותיו וכי חוקרי השב"כ שיקרו בבית המשפט כאשר הכחישו את העינויים. על גינוסר נמתחה ביקורת קשה לגבי אופן התנהלותו בחקירה. בעקבות הפרשה הוקמה ועדת לנדוי שקבעה כללים לשימוש בעינויים בחקירות השב"כ.
בהמשך פנה גינוסר לעסקים. בשנת 1993 פסל בג"ץ את מינויו למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון נוכח מעורבותו בפרשת קו 300[10], אך הוא מונה ליושב ראש חברת הדיור הממשלתית "עמידר", תפקיד אותו מילא עד 1997[11]. במקביל באותן השנים גנוסר פעל כאיש קשר מטעם ראש הממשלה יצחק רבין ליאסר ערפאת. ב-1998 עמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה על רפורמה במערך שירותי הכבאות וההצלה, שעיקרה שינוי ארגוני והפיכתו ממבנה של איגודי ערים למערך ארצי, וכן הכפלת מספר הכבאים. המלצות הוועדה יושמו לבסוף לאחר השרפה בכרמל[12].
לגנוסר היו קשרים עסקיים הדוקים עם בכירים ברשות הפלסטינית, ולטענת העיתון "מעריב" הוא ניהל את כספם בחשבונות בנק בשווייץ ובעסקאות שונות[13]. כמו כן היה שותף עסקי קרוב של איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, ותיווך בינו לבין ראש הרשות יאסר ערפאת ויועצו הכלכלי מוחמד ראשיד.[14] בין השאר היה מעורב בהקמת קזינו אואסיס ביריחו[15].
בשנת 1999 שימש גינוסר יועץ לראש הממשלה אהוד ברק בשיחות על הסכם שארם[16]. בעקבות מעורבות זאת הוגשה עתירה לבג"ץ על ניגוד עניינים עקב קשריו העסקיים ברשות[17]. בדצמבר 2002 נפתחה, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, חקירת משטרה נגד גינוסר[18], שהתמקדה בשאלה, אם גינוסר מסר מידע מטעה על קשריו העסקיים במסגרת העתירה לבג"ץ[19]. בנוסף היבטים של מיסוי הנוגעים לעסקיו, נמצאו בטיפול נציבות מס הכנסה, ובכלל זה ניהול כספי הרשות הפלסטינית בבנקים בשווייץ. בנובמבר 2003 פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, החליטה לסגור את תיק החקירה נגד גינוסר מחוסר ראיות[20].
משפחתו
היה נשוי[21] בשנית לניצה (אמנית[22]), ואב לארבעה. בנו הבכור, שחר נהרג ב-1991 במהלך שירותו בצה"ל ברצועת עזה[23].
גנוסר נפטר בשנת 2004 בביתו שבכוכב יאיר מסרטן[24].
לקריאה נוספת
- רון מיברג, צד גימ"ל: חייו ומלחמתו של יוסי גנוסר, אור יהודה : כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ד 2014, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
קישורים חיצוניים
- נחום ברנע, החקירה האחרונה של יוסי גינוסר, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
- שרה ליבוביץ-דר, יוסף מלך השטחים, באתר הארץ, 18 באפריל 2001
- אטילה שומפלבי, יוסי גנוסר נפטר הלילה בביתו, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- "רבין וערפאת דיברו איתי ב'ארבע' עיניים", באתר ynet, 13 בינואר 2004: הראיון האחרון שנערך עם גנוסר ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות
- אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו, "יוסי היה איש של שלום שנלחם בטרור": בכיר השב"כ לשעבר, יוסי גנוסר, נפטר הלילה בביתו ממחלה קשה, באתר ynet, 13 בינואר 2004
- אורי סביר, החייל האלמוני גנוסר, באתר ynet, 14 בינואר 2004: הספד
- יוסי מלמן, יוסי גינוסר, לשעבר מבכירי השב"כ מת בגיל 58, באתר הארץ, 12 בינואר 2004
- אדם ברוך, כולנו יוסי גנוסר, באתר nrg, 11 בדצמבר 2004 - אדם ברוך הקדיש פרק בספרו החדש לאיש המסתורין מהשב"כ שייעץ לראשי ממשלה
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ רונית ויס-ברקוביץ, לא מתגעגעים, חדשות, 29 במאי 1992, תמונה, חדשות, 29 במאי 1992 (הכתבה המלאה עמוד 9, עמוד 11)
- ^ רון מיברג, צד גימ"ל - חייו ומלחמתו שך יוסי גנוסר, פרק 4 - טבילת אש, עמודים 45–54
- ^ רון מיברג, חשיפה: מה היה חלקו של יוסי גנוסר בלכידתו של מרדכי ואנונו, סופהשבוע, 16 בדצמבר 2013
- ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg, 29 באוקטובר 2011.
- ^ אדם ברוך, מה נשמע בבית, עמ' 100.
- ^ אחד ממקבלי החנינות לתפקיד בכיר בשב"כ, מעריב, 17 באוגוסט 1986, המשך
- ^ חשיפה, מעריב, 14 בינואר 1987
- ^ רונן ברגמן ואיתי אילנאי, המסמכים החשאיים נחשפים: כך תפר שב"כ פרשת ריגול ובגידה לקצין מצטיין, באתר ynet, 30 במרץ 2023
- ^ בג"ץ 6177/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מז(2), 229.
- ^ מעריב, יוסי גינוסר התפטר מתפקידו כיו"ר עמידר, באתר גלובס, 14 באפריל 1997
- ^ אילן ליאור, שריפה בכרמל, 15 שנות ועדות ודו"חות, אך כמעט דבר לא נעשה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2010
- ^ שירות גלובס, תחקיר "מעריב": יוסי גינוסר, שליח רה"מ ברק לערפאת, ניהל עבור ראש הרשות הפלסטינית חשבון בסך 300 מיליון דולר, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2002
- ^ גידי וייץ, שלאף והפוליטיקה הישראלית, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
- ^ אורה קורן ואביבה קרול, מקורות בטחוניים: יוסי גינוסר ושמעון שבס מעורבים בהקמת הקזינו ביריחו, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1998
- ^ יואב יצחק, יוסי גינוסר סייע לברק במו"מ שארם, באתר גלובס, 6 בספטמבר 1999
- ^ שמואל דקלו, יוסי גינוסר לבג"ץ: לא מוכן להציג בפומבי המידע על פעילותי העיסקית, באתר גלובס, 27 ביולי 2000
מאת שמואל דקלו, בג"ץ סירב להוציא צו מניעה נגד שיתוף יוסי גינוסר במו"מ עם הפלשתינים, באתר גלובס, 18 ביולי 2000 - ^ עתי"ם, היועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים בפרשת יוסי גינוסר, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2002אסף זוהר, המשטרה בוחנת פתיחת חקירה נגד יוסי גינוסר ועזרד לב, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2002
- ^ אסף זוהר, עוזרד לב, שותפו לשעבר של יוסי גינוסר, העיד היום במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2002
- ^ הדס מגן, נסגר התיק נגד יוסי גינוסר בנוגע לעסקיו עם הרשות הפלשתינית בעת שייעץ לברק, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003
- ^ רון מיברג, צד גימ"ל - חייו ומלחמתו שך יוסי גנוסר, פרק 20 - הכל נשאר במשפחה, עמודים 212–221
- ^ פיסול ציור אמנות, באתר של ניצה גנוסר
- ^ רון מיברג, צד גימ"ל - חייו ומלחמתו שך יוסי גנוסר, פרק 25 - שחר הומה יונה, עמודים 265–272
- ^ יוסי גנוסר, שהיה מבכירי השב"כ, נפטר ממחלת הסרטן, באתר גלובס, 13 בינואר 2004
