אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים

אוגדה 143

תג היחידה
סוג היחידה	אוגדה
שייכות חיילית	חיל השריון
מדינת מוצא	ישראל
מפקדים	אריאל שרון
יחידות משנה	חטיבה 14, חטיבה 421, חטיבה 600, אגד 214
אמל"ח עיקרי	טנקים

אוגדה 143 היא אוגדת שריון במילואים שפעלה תחת פיקודו של אריאל שרון בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, מרגע שהגיעה לחזית בליל ה-8 באוקטובר 1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בפברואר 1974. לאוגדה היה תפקיד מכריע בקרבות מול המצרים בסיני, וכוחותיה היו הראשונים לצלוח את תעלת סואץ בליל 15-16 באוקטובר.

לפני המלחמה

האוגדה הוקמה ב-1964 כאוגדה 31. במלחמת ששת הימים פעלה בציר המרכזי בסיני תחת פיקודו של אברהם יפה, וכבשה את ג'בל לבני, ביר לחפן ומעבר המיתלה. ב-1968 הוסבה לאוגדה קבועה ובסיסה עבר למחנה שדה תימן. האוגדה השתתפה במלחמת ההתשה, והמשיכה באימונים, שכללו הכנות לצליחת מכשול מים רחב, כדוגמת תעלת סואץ.

במאי 1972 מונה שמואל גונן ("גורודיש") למפקד האוגדה והוא מילא תפקיד זה עד יולי 1973, אז מונה לאלוף פיקוד הדרום. האלוף אריאל שרון, מפקד פיקוד הדרום הקודם, פרש מצה"ל לאחר שהבין שסיכויו להתמנות לרמטכ"ל אפסו. שרון פנה לפוליטיקה, ומונה למפקד האוגדה בחירום. באוגוסט 1973 ערכה האוגדה תרגיל שלדי. סגן מפקד האוגדה היה אל"ם יעקב "ג'קי" אבן.

טרם המלחמה, כללה האוגדה את היחידות הבאות:

• חטיבה 421 - חטיבת שריון (טנקי M48 פטון) בפיקודו של אל"ם חיים ארז.
• חטיבה 600 - חטיבת שריון (טנקי M60 פטון) בפיקודו של אל"ם טוביה רביב.
• חטיבה 875 - חטיבה ממוכנת בפיקודו של אל"ם אריה בירו שכללה גדוד טנקי סופר שרמן ושני גדודי חרמ"ש.
• גדס"ר 87 - גדוד סיור משוריין בפיקוד סא”ל בן-ציון (בנצי) כרמלי.
• אגד ארטלירי 214 בפיקודו של אל"ם יעקב עקנין.

כמו כן כללה האוגדה את גדוד ההנדסה 229 ואגד תחזוקה בפיקודו של אל"ם משה צפלר. בסיסי הקבע של האוגדה היו בעיקר באזור באר שבע, במחנה נתן ובשדה תימן.

פרוץ המלחמה

אוגדה 143 בגזרה המרכזית בסיני בערב 7 באוקטובר

ב-6 באוקטובר בשעה 9:00 ניתנה הפקודה לגיוס האוגדה, חמש שעות לפני פרוץ המלחמה. במהלך היום ובעיקר החל משעות הערב החלו חיילי האוגדה להתייצב ולהכין את הטנקים. חלק מהטנקים של חטיבה 421 היו מחוץ לימ"ח, בבסיסי הדרכה ובסדנאות חימוש. בטנקים רבים היה חסר ציוד, כולל מקלעים ומשקפות.

בבוקר 7 באוקטובר החלה האוגדה בתנועה על זחלים לסיני, בציר באר שבע-ניצנה-רפידים, מרחק של 250 קילומטרים. בשעות הצהריים החלו גדודי הטנקים הראשונים להתרכז בטסה. יחידות האגד הארטילרי נעו לאט יותר והגיעו לחזית עד 8 באוקטובר.

מפקד האוגדה אריאל שרון, הגיע לרפידים בבוקר 7 באוקטובר. אחר הצהריים המשיך לטסה, ובשעה 16:00 קיבל לידיו את הגזרה המרכזית של התעלה, מאזור גשר פירדאן בצפון ועד לצפון האגם המר הגדול. שרון קיבל לאוגדתו גם את חטיבה 14 שפעלה עד אותה העת בגזרה המרכזית תחת אוגדת סיני, ובתמורה העביר לאוגדת סיני את חטיבה 875, שנפרסה להגנה במעברי הגידי והמיתלה.

כעת כללה האוגדה שלוש חטיבות שריון (14, 421 ו-600) ואת גדוד הסיור 87. האוגדה נערכה בגזרה המרכזית על רכסים שולטים במרחק של 8-12 ק"מ מהתעלה: חטיבה 421 בגזרה הצפונית של האוגדה באזור הפירדאן, חטיבה 14 בגזרה המרכזית מול אגם תמסח (באזור "נוזל", "חמוטל" ו"מכשיר"), וחטיבה 600, יחד עם גדס"ר 87, בגזרה הדרומית, באזור "חמדיה" ו"כישוף". מול כוחות האוגדה ניצבו כוחות מהארמייה המצרית השנייה, שחצו את התעלה והתבססו ברצועה ברוחב של מספר קילומטרים ממזרח לה.

בשעה 19:00 נערך דיון בחמ"ל הפיקוד באום חשיבה בנוכחות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף הפיקוד גורודיש ומפקדי האוגדות. בדיון הוחלט על מתקפת הנגד שתערך למחרת. לפי התוכנית, תנוע אוגדה 162 מצפון לדרום ותתקוף בשטח אוגדה 143. בשלב השני תנוע אוגדת שרון דרומה ותתקוף את הארמייה השלישית, כשאוגדה 252 מחפה לה. שרון איחר לדיון והגיע לאחר שדדו עזב את החדר, ועודכן בתוכניות המתקפה של יום המחרת. שרון הציע לגורודיש לחלץ בלילה את חיילי המעוזים אולם גורודיש סירב כדי לא לשחוק את הכוחות.

חפ"ק אוגדה 143 במחנה טסה, מלחמת יום הכיפורים 1973. עומד מימין: סא"ל הלל כרמלי, קצין הקשר האוגדתי; יושב משמאל: האלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה; מאחוריו: אל"ם יעקב עקנין

מתקפת הנגד ב-8 באוקטובר

אזור "חמוטל", "מכשיר" ו"חמדיה", מצפון לאגם המר, גזרת אוגדה 143 בפתיחת המלחמה.

ערך מורחב – מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

בבוקר עמדו לרשות האוגדה 262 טנקים (79 טנקים בחטיבה 421, 52 טנקים בחטיבה 14, 110 טנקים בחטיבה 600 ו-21 טנקים בגדוד הסיור).

ההתקפה החלה בשעה 8 בבוקר כשאוגדה 162 תוקפת מצפון לדרום. הדיווחים הראשונים היו אופטימיים ובמפקדת פיקוד דרום התקבל הרושם כי כוחות אוגדה 162 מתקדמים היטב. גונן הורה לשרון לעזוב את הגזרה המרכזית ובסביבות 11:00 עזבו חטיבות אוגדה 143 את עמדותיהן השולטות, נערכו בשדרות מסע על ציר הרוחב, ונעו דרומה לאזור מעברי הגידי והמיתלה. בהתאם להמלצת סגנו, ג'קי אבן, החליט שרון להשאיר את גדס"ר 87 על שטחי "חמדיה" ו"כישוף".

בפועל, נכשלה התקפתה של אוגדה 162, ובסופו של היום נספרו למעלה מ-70 טנקים פגועים. תמונת המצב התבררה לאלוף הפיקוד ובסביבות 13:00 פקד על שרון לחזור עם כוחותיו לגזרה המרכזית. כוחות האוגדה, שכבר היו בצמתי הגידי והמתלה, נעצרו וחזרו צפונה.

בינתיים תפסו המצרים את עמדות "חמוטל" ו"מכשיר" והתבססו עליהם. גדוד הסיור בלם את התקפות המצרים לעבר "חמדיה" ו"כישוף" ובמהלך הקרבות נהרג מג"ד הסיור בנצי כרמלי. כוחות אוגדה 143 תקפו את עמדות "חמוטל" (חטיבה 421) ו"מכשיר" (חטיבה 600), אולם שתי ההתקפות נכשלו.

לאחר מסע מיותר של כ-120 ק"מ, נערכה לקראת ערב האוגדה בגזרה המרכזית בעמדות נחותות לעומת אלו בהן החזיקה בבוקר: חטיבה 421 נערכה ממזרח לרכס "חמוטל", חטיבה 600 תפסה את רכס "חמדיה", וחטיבה 14, שקיבלה תחתיה את גדס"ר 87, נערכה ממזרח כעתודה אוגדתית.

המתקפה על ראשי הגשר המצרים ב-9 באוקטובר

בעקבות כישלון מתקפת הנגד ביום הקודם, והאבידות הרבות שנגרמו עד כה, החליט גורודיש להתרכז בהגנה מול המצרים ולהימנע משחיקת כוחות מיותרת. למרות זאת נקט מפקד האוגדה שרון ביוזמות התקפיות ללא אישור הפיקוד.

בבוקר יצאה חטיבה 600 להתקפה על "מכשיר", כאשר גדוד 409 מחפה מ"חמדיה" וגדוד 410 תוקף. ההתקפה נכשלה והמג"ד אמנון מרטון נפצע. במקביל יצאה חטיבה 421 להתקפה על "חמוטל". שני גדודים הצליחו להיאחז בחלק הצפוני של המתחם אך הגדוד השלישי ספג אש חזקה מ"מכשיר" וסבל אבידות כבדות.

כוח קטן מחטיבה 14 יצא לחלץ את לוחמי מעוז "פורקן" שנסוגו ממנו בלילה והסתתרו בשטח כקילומטר ממערב ל"חמוטל". הכוח הצליח לחלץ את הלוחמים, בחיפוי של חטיבה 421, אולם ארבעה נגמ"שים נפגעו ונתקעו בשטח. כוח מחטיבה 421 חילץ את הנפגעים והנגמ"שים. לאחר החילוץ נסוגה חטיבה 421 מ"חמוטל" לאחר שנותרה חשופה לירי טילי נ"ט משטח "מכשיר" שנותר בידי המצרים.

בשעה 9:30, לאחר שהדפו את ההתקפות על "חמוטל" ו"מכשיר", יצאו המצרים להתקפה על "חמדיה" עם למעלה מ-60 טנקים ונגמ"שים, תוך שהם מסתייעים בארטילריה כבדה. גדוד 409 מחטיבה 600, שהיה ערוך על "חמדיה", פגע בטנקים רבים והדף את ההתקפה. שרון רצה לנצל את ההצלחה ובשעה 10:30 נשלחה חטיבה 600 להתקפה מערבה על "מכשיר" ו"טלוויזיה". החטיבה, שטנקיה היו כמעט ריקים מתחמושת לאחר קרבות הבוקר, נתקלה באש חזקה, ונסוגה לאחר קרב קשה בו ספגה נפגעים נוספים. חטיבה 14 תפסה במקומה עמדות להגנה על "חמדיה" ו"כישוף".

טנק של חטיבה 421 על "חמוטל" ב-9 באוקטובר 1973

בצהריים התקשר גורודיש לשרון והורה לו לא לצאת להתקפות נוספות. לאחר שהבין כי שרון ממשיך בתוכניותיו טס גורודיש לחפ"ק האוגדה, שם פגש את שרון פנים אל פנים ואסר עליו לתקוף. למרות זאת שלח שרון בשעות הערב את חטיבה 14 להתקפה על "טלוויזיה", ובשעה 18:20 השלימה החטיבה את התקפתה בהצלחה. גדס"ר 87 נשלח באישור שרון לסיור באזור "מצמד". הגדוד נע דרום מערבה עד לאגם המר, ומשם המשיך צפונה על ציר "לכסיקון". פלוגה אחת של הגדוד הגיעה לצומת "לכסיקון"-"נחלה" מבלי שנתקלה בכוחות מצרים. הגדוד חנה באזור במהלך הלילה מבלי שזוהה על ידי המצרים. אלוף הפיקוד גונן סירב להצעה לקדם את הגדוד צפונה ולקראת 7 בבוקר (ב-10 באוקטובר) נסוג הגדוד חזרה. בעקבות הסיור זוהה אזור "מצמד" כאזור התפר שבין הארמיות השנייה והשלישית.

בסופו של יום הקרבות היו לאוגדה עשרות הרוגים, קרוב לעשרים נעדרים וכ-50 טנקים פגועים. היחסים בין אלוף הפיקוד גורודיש למפקד האוגדה שרון היו עכורים. בערב עקף שרון את גורודיש והתקשר למטכ"ל, בניסיון לשכנעם להתערב בהחלטות פיקוד הדרום, ללא הצלחה.

המתנה וצבירת כוח ב-10-13 באוקטובר

למרות ההוראה להימנע מאסטרטגייה התקפית, הורה שרון בבוקר 10 באוקטובר לחטיבה 421 לכבוש את "חמוטל". המח"ט חיים ארז לא ראה טעם בהתקפה ושרון קיבל את דעתו.

בימים הבאים נותרה אוגדה 143 במקומה בעמדות הגנתיות, כשכוחות האוגדה נתונים תחת לחץ מתמיד של ארטילריה והתקפות מטוסים.

בפיקוד הדרום ובמטכ"ל נערכו דיונים על המשך המלחמה, ושרון לחץ לצאת לצליחת התעלה בהקדם. הרמטכ"ל התנגד והוחלט להמתין ולנצל את הזמן לבניית הכוח. ב-13 באוקטובר התקבלו ידיעות מודיעין כי שתי דיוויזיות שריון מצריות (הדיוויזיה ה-4 והדיוויזיה ה-21) חצו את התעלה והן עומדות לתקוף את כוחות צה"ל שבסיני. אוגדה 143 נערכה בגזרה המרכזית לקראת המפגש עם השריון המצרי.

בליל 13-14 באוקטובר ביצעו מסוקים מצרים הנחתות של חיילי קומנדו מדרום לטסה. כוח סיור מאולתר בפיקודו של אמציה חן (פצי) יחד עם פלוגת טנקים מחטיבה 600 נשלח מולם. הכוח הצליח לחסל את הקומנדו המצרי שספג יותר מ-80 הרוגים.

קרב השריון ב-14 באוקטובר

קרבות אוגדה 143 ב-14 באוקטובר

ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

בבוקר פתחו המצרים במתקפת השריון בכוח של שתי דיוויזיות. בגזרת אוגדה 143 תקפה דיוויזיה 21, בצירים המובילים לטסה.

בצפון הגזרה האוגדתית תקפה חטיבה 14 המצרית מול כוחות חטיבה 421. זו נערכה כשגדוד אחד בלם בחזית וגדוד אחר נפרש וירה מהאגף הצפוני (הגדוד השלישי שימש כעתודה). המצרים איבדו כ-90 טנקים בשני ניסיונות תקיפה מול שני טנקים ישראלים שאבדו. חטיבה 1 המצרית, לה הייתה זו טבילת אש ראשונה, תקפה באגף הדרומי מול חטיבה 14 הישראלית שנערכה עם שני גדודים בחזית וגדוד אחד באגף הדרומי. הטנקים הישראלים תפסו עמדות שולטות אך על ידי ניצול הגבעות באזור הצליחו המצרים להגיע עד לטווחים של 100 מטרים מהטנקים הישראלים, ושם נבלמו. המצרים איבדו בקרב זה 58 טנקים לעומת 3 טנקים ישראלים שנפגעו מטילי נ"ט.

בסיום יום הקרבות איבדו המצרים כ-250 טנקים. האבדות הרבות הביאו להידלדלות כוחות השריון המצרים ממערב לתעלה, בעקבותיה נפתחה הדלת לצליחת תעלת סואץ. בקבוצת פקודות שנערכה בפיקוד הדרום בשעה 22:40 באותו היום הוחלט על צליחת התעלה ביום המחרת, כשאת מאמץ הצליחה העיקרי תוביל אוגדה 143.

מבצע אבירי לב

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

גשר הגלילים נגרר על ידי גדוד טנקים אל עבר תעלת סואץ

מקטעי גשר הדוברות נגררים על ידי טנקים אל תעלת סואץ

ההכנות למבצע הצליחה

האזור שנקבע לצליחה היה סמוך למוצב "מצמד", בשטח בו זיהה גדוד הסיור 87 את התפר בין הארמיות המצריות מספר ימים קודם. משימתה של אוגדה 143 הייתה להשתלט על ראש הגשר באזור "מצמד", להקים שני גשרים על התעלה, ולבסס ראש גשר ממערב לתעלה. לאוגדה היו תוכניות מוכנות לצליחה עוד טרם המלחמה, אך הם התבססו על ההנחה כי צה"ל מחזיק בגדה המזרחית של התעלה.

לקראת המבצע תוגברה האוגדה בכוחות חי"ר. האגד הארטילרי תוגבר בגדודי ארטילריה מאוגדה 162 וכלל בסך הכל 11 גדודים. לרשות האוגדה עמדו 236 טנקים בשלוש חטיבות שריון בנוסף לכוחות נוספים:

• חטיבה 421 (83 טנקים) בהרכב של שלושה גדודים.
• חטיבה 600 (57 טנקים) בהרכב של שני גדודים (הגדוד השלישי הועבר לחטיבה 14).
• חטיבה 14 (96 טנקים) - ארבעה גדודי טנקים (גדוד 79, גדוד 184, גדס"ר 87 וגדוד 407 מחטיבה 600) ושלושה גדודי חי"ר (גדוד 424 - סיירת שקד, גדוד צנחנים 582 ו"כוח שמוליק" - שתי פלוגות צנחנים סדירות).
• חטיבה 247 - חטיבת צנחנים בפיקודו של אל"ם דני מט.

ב-15 באוקטובר בשעה 7 בבוקר נערך תדריך אוגדתי בטסה. על חטיבה 14 הוטל לכבוש את אזור הצליחה, לפתוח את הצירים המובילים אליה ("עכביש", "טרטור" ו"נחלה") ולכבוש את אזור "החווה הסינית", כדי ששאר הכוחות ואמצעי הצליחה יוכלו להגיע לתעלה. משימת הצליחה הוטלה על חטיבת הצנחנים 247. לפי התוכנית, החטיבה תצלח את התעלה בסירות גומי החל משעה 20:00 ותבסס ראש גשר ממערב לתעלה. על חטיבה 421 הוטל לגרור את אמצעי הצליחה (גשר הגלילים, דוברות היוניפלוט והתמסחים), להשיקם למים, ולחצות עליהם את התעלה. חטיבה 600 יועדה לביצוע התקפת הסחה באזור "מיסורי", מצפון לאזור הצליחה ולחווה הסינית.

לפי הערכות המודיעין, הכוח המצרי באזור כלל כשתי חטיבות חי"ר, שתי חטיבות ממוכנות ושתי חטיבות שריון מוקטנות. היחידות המצריות היו ערוכות הגנתית לכיוון מזרח, מאזור "אמיר" (אזור המבנים של החווה הסינית) וציר "שיק" וצפונה. צומת "טרטור"-"לכסיקון" היתה, לפי המודיעין, ריקה מאויב.

תרשים כללי של הצירים בחווה הסינית ואזור הצליחה

בפועל, הייתה חטיבת החי"ר 16 ערוכה בחווה הסינית, כאשר גדוד אחד של החטיבה נערך בצומת "טרטור"-"לכסיקון" יחד עם פלוגת טנקים. גדוד נוסף ממזרח לו על ציר "טרטור", והגדוד השלישי של הדיוויזיה הוצב מצפון לשני הגדודים הקדמיים. הכוחות המצרים היו ערוכים בתעלות חפורות ומצוידים בטילי נ"ט, תותחי נ"ט ותול"רים. הטנקים ותותחי הנ"ט הוצבו בעמדות אש חפורות. אף כי בוצעו צילומי אויר של השטח לאחר התחפרות המצרים באזור, מידע זה לא הגיע לאוגדה ולא ירד לכוחות בשטח.

במהלך היום המשיכה האוגדה בהכנות לקרב, כשהיא נתונה בלחץ זמן. חטיבה 421 נסעה להתאמן בגרירת גשר הגלילים וטנקים נוספים נשלחו לרפידים לגרירת הדוברות. זחל"מים שהיו אמורים להגיע לחטיבה 247 מבלוזה התעכבו וכלים אחרים נשלחו לחטיבה מרפידים. סירות הגומי התעכבו גם הם וסוכם כי הצנחנים יאספו אותם תוך כדי תנועה לתעלה. גדודי הארטילריה שנשלחו לתגבור האוגדה נתקעו בצירים העמוסים וחלקם הגיעו במהלך לילה, לאחר תחילת המבצע.

תחילת מבצע הצליחה

טנקים של חטיבה 14 נעים ב-15 באוקטובר לקראת מבצע אבירי לב

בשעה 17:00 פתחה חטיבה 600 בהתקפה על "מיסורי", כחלק ממאמץ ההטעיה. עם חשיכה החלו כוחות חטיבה 14 בתנועה לכיוון התעלה, כשהיא מבצעת איגוף דרומי לכיוון "לקקן". גדוד הסיור 87, שנע באזור ב-9 באוקטובר וגילה את התפר בין הארמיות המצריות, הוביל את החטיבה. כשהגיעה הכוחות ל"לקקן" פנו צפונה על ציר "לכסיקון". גדוד 87 הגיע לצומת "לכסיקון"-"טרטור" ללא כל התנגדות ותפס את מוצב "מצמד".

גדוד 79 שנע בעקבות הגדס"ר חצה את הצומת והמשיך צפונה, אז נתקל בכוחות מצרים ופתח באש. כשהגיע הגדוד השלישי של החטיבה, גדוד 184, לצומת פתחו עליו המצרים באש חזקה. חצי מהטנקים של הגדוד נפגעו והשאר המשיכו צפונה. שאר כוחות החטיבה שהגיעו לצומת נתקלו גם באש חזקה ונותרו מדרומה. כל הלילה נמשכו הקרבות הקשים בצומת "לכסיקון"-"טרטור", כשהחטיבה מפוצלת מצפון ומדרום לצומת, מנסה לטהר את הצומת והצירים המובילים לתעלה. טנקים רבים נפגעו והחטיבה ספגה הרוגים רבים.

חטיבת הצנחנים 247 בפיקוד דני מט נתקעה בצירי התנועה הפקוקים והתעכבה. החטיבה אספה את סירות הגומי והמשיכה לכיוון התעלה. הצנחנים הגיעו מדרום לצומת "לכסיקון"-"טרטור" מבלי שנתקלו באויב, ופנו מערבה לעבר מוצב "מצמד". פלוגת ההנדסה החטיבתית, בפיקודו של רב-סרן אבישי (אביק) טמיר, נקבעה כראשונה לצלוח. מילת הקוד "אקוואריום" נקבעה לציון ירידת הכוח למים, ועלייתם על הגדה שמנגד צוינה כ-"אקפולקו".

בשעה 1:25 בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, ובה כוח בפיקודו של סגן אלי כהן. חמש דקות אחר כך, לאחר שגמאו את מאה ושישים המטרים לרוחב התעלה, הגיעו לגדה השנייה מבלי להיתקל באויב. גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, צלח את התעלה לאחר מכן וביסס את ראש הגשר ממערב לתעלה. מפקד החטיבה, דני מט, עבר לגדה המערבית של התעלה כעבור שעתיים וחבר לכוח הצנחנים שהחזיק בראש הגשר. לימים סיפר על הצליחה:

מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו".

— דני מט

שני טנקים מאוגדה 143 מועברים על ידי שני תמסחים מחוברים אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. צנחן מחטיבה 55 שחצה את התעלה בסירות גומי מנופף אליהם מהצד המצרי

בינתיים המשיכו כוחות חטיבה 421 בגרירת אמצעי הצליחה לתעלה. פלוגת הטנקים שגררה את גשר הגלילים נתקלה בקושי רב בגרירתו באזורי דיונות קשים. הגעת הגשר התעכבה והיה נראה שהגשר לא יצליח להגיע לתעלה בזמן. דוברות היוניפלוט שנגררו נתקעו גם הן בפקקי תנועה בצירים המובילים לאזור הצליחה. לעומת זאת, דוברות ה"תמסח" המתנייעות הצליחו להתקדם, ושרון החליט לבסס את צליחת כוחות השריון על התמסחים.

המשך הקרב ב-16 באוקטובר

תמונת המצב באוגדה בשחר 16 באוקטובר הייתה מורכבת: צומת "לכסיקון"-"טרטור" טרם נכבש והאזור היה נתון בקרבות קשים בין חטיבה 14 לכוחות מצרים. ציר "טרטור" טרם טוהר ולא היה פנוי למעבר כוחות, ואמצעי הצליחה העיקריים (גשר הגלילים ודוברות היוניפלוט) היו תקועים במרחק רב מן התעלה. מנגד, כוחות הצנחנים צלחו את התעלה וביססו ראש גשר בצד המערבי מבלי להתגלות על ידי המצרים.

שרון החליט להמשיך במבצע הצליחה, לטהר את אזור הצומת והצירים המובילים לתעלה, ולהזרים כוחות שריון לראש הגשר.

בשעה 4:00 הגיעו התמסחים לשפת תעלת סואץ, והחל משעה 6:30 בבוקר החלו בהעברת טנקים לצד המערבי. 10 טנקי גדוד 264 מחטיבה 421, שליוו את התמסחים, הועמסו עליהם ועברו לצד השני. מאוחר יותר באותו בוקר צלח מח"ט 421, חיים ארז, יחד עם גדוד נוסף (17 טנקים) את התעלה יחד עם גדוד הצנחנים 416 בפיקודו של צביקי נור.

רכב צה"לי עובר על גשר הדוברות

בשעה 5 בבוקר, במהלך הגרירה ובמרחק של כ-16 ק"מ מהתעלה, נקרע גשר הגלילים. ההערכה הייתה כי ידרשו 24 שעות לתקנו.

שרון העמיד לרשות חטיבה 14 שני גדודי טנקים נוספים (אחד מחטיבה 600 ואחד מחטיבה 421) ואת כל הסיוע הארטילרי שהיה ברשות האוגדה, כדי לטהר את אזור הצומת וציר "טרטור". החטיבה תקפה את הצומת ממספר כיוונים ולקראת השעה 10:00 הצליחה לכבוש אותו. ניסיונות לטהר את ציר "טרטור" לא צלחו והציר לא נפתח למעבר כוחות. 121 חיילים מחטיבה 14 נהרגו בקרבות על הצומת ואזור החווה הסינית.

השמדת סוללות הטילים ופתיחת המסדרון לחיל האוויר

ערך מורחב – הפשיטה על בסיסי הטילים במצרים ב-16 באוקטובר 1973

הנחיית הפיקוד הייתה להשמיד את בסיסי טילי הנ"מ ממערב לתעלה, כדי לאפשר למטוסי חיל האוויר חופש פעולה. המשימה הוטלה על חטיבת השריון 421. מפקד החטיבה, חיים ארז, הוביל את כוח הפשיטה שכלל 21 טנקים ו-7 נגמ"שים. הכוח הגיע במהלך היום עד למרחק של כ-20 ק"מ מערבה מאזור הצליחה, השמיד בדרכו 5 בסיס טילים, ופגע בטנקים ובנגמ"שים מצריים. סמוך לשעה 14:00 חזר הכוח לראש הגשר ללא אבדות, אך בטנקים נותר מעט דלק ותחמושת. הכוח השתמש בדלק מצרי שמצאו בשטח כדי לתדלק. המצרים לא תפסו את דבר קיומו של כוח ישראלי גדול ממערב לתעלה ושיערו שכוח אמפיבי קטן חצה את האגם המר.

שרון לחץ להעביר לאוגדה 162 את האחריות לפתיחת הצירים לתעלה, ובינתיים להעביר כוחות שריון נוספים מאוגדה 143 לצד השני של התעלה, אך חיים בר-לב, מפקד פיקוד הדרום, סירב להעביר כוחות שריון נוספים בטרם יבנה גשר קבוע על התעלה. בשעה 11:00 הסכים בר-לב להטיל על אוגדה 162 את האחריות לפתיחת הצירים "עכביש" ו"טרטור".

בצהריים סיימו אנשי ההנדסה לתקן את גשר הגלילים. גרירת הגשר הוטלה על חטיבה 600 וטנקים שלה גררו את הגשר 2 ק"מ נוספים ונעצרו, עד אשר ציר "טרטור" יפתח.

בסיום היום הייתה האוגדה פרושה משני עברי התעלה. בראש הגשר ממערב היו שתי חטיבות מוקטנות (חטיבת הצנחנים 247 וחטיבת השריון 421), ובצד המזרחי היו חטיבות 14 (באזור החווה הסינית) ו-600 (באזור חמדיה).

17 באוקטובר

אריק שרון (חבוש בראשו, משמאל), יחד חפ"ק אוגדה 143 בחצר הצליחה. מימין: סא"ל הלל כרמלי, קצין הקשר האוגדתי, ובמרכז שר הביטחון משה דיין.

בבוקר אישר שרון להעביר 8 טנקים נוספים על התמסחים בתואנה של העברת אספקת דלק ותחמושת לכוחות שממערב לתעלה.

בשעה 6:00 בבוקר הגיעו דוברות היוניפלוט לאזור הצליחה, ושרון הורה על הורדתן למים וחיבורן לגשר. בינתיים גילו המצרים על מאמץ הצליחה הישראלי והחלו מפגיזים את אזור הצליחה, שכונה "החצר". חיבור הדוברות התבצע תחת הפגזות ארטילריות כבדות ושתי דוברות נפגעו. במהלך אחת ההפגזות נפל הנגמ"ש של שרון תוך כדי נסיעה למחפורת. שרון נחבל במצחו, נחבש ובימים הבאים הסתובב עם תחבושת סביב ראשו.

בינתיים תקפו כוחות מצרים ממזרח לתעלה את אזור הצליחה. חטיבה 14, שנותרה בגדה המזרחית, הדפה בשעות הבוקר ניסיון תקיפה מצפון. בצהריים השתתף כוח קטן מהחטיבה בבלימת המתקפה של חטיבה 25 המצרית מדרום, ומאוחר יותר הצטרפו מהאגף כוחות מאוגדה 162, והשמידו את החטיבה המצרית. אחר הצהריים קיבלה חטיבה 14 את יחידה 88 - דב לבן, שכללה 5 טנקי PT-76 ו-9 נגמ"שי BTR-50.

המצרים תקפו גם ממערב לתעלה, בניסיון לחסל את ראש הגשר. טנקי חטיבה 421 נערכו על שני הגשרים שעברו מעל תעלת המים המתוקים, והדפו את הטנקים והנגמ"שים המצרים שהתקרבו לגשרים.

בצהריים השאיר שרון את סגנו, ג'קי אבן, לפקד על הכוחות, ונסע לדיון שנערך בתעוז "כישוף" בהשתתפות הרמטכ"ל אלעזר, שר הביטחון דיין ומפקדי האוגדות. מטרת הדיון הייתה להחליט איזו אוגדה (אוגדה 143 או 162) תחצה את התעלה לאחר שיוקם גשר הדוברות. שני מפקדי האוגדות (שרון וברן) ביקשו להיות הראשונים לצלוח את התעלה ולהמשיך לעומק מצרים, ולבסוף הכריע הרמטכ"ל דדו כי אוגדת שרון תישאר אחראית על אזור הצליחה בשתי גדות התעלה, בעוד אוגדה 162 תצלח ותתקדם מערבה.

בשעה 16:30 הושלמה בניית גשר הדוברות, וסמוך לחצות החלו כוחות אוגדה 162 לחצות את הגשר.

קרב סרפאום

ערך מורחב – קרב סרפאום

ההפגזות המצריות על אזור הצליחה גברו וגרמו לנפגעים, ולכן הוחלט לשלוח כוח צנחנים לסיור צפונה מראש הגשר, אל אזור הכפר סרפאום. כוח הסיור מחטיבה 247 יצא בשעה 11:00 צפונה לאורך מסילת הברזל, ונתקל באש מאזור הכפר וממתחם "אורחה". הכוח נקלע לקרב קשה בלב מתחם מצרי, כשהוא בנחיתות מספרית, ואנשיו ניהלו קרב הירואי. בלט בלחימתו סרן אסא קדמוני, אשר ירה טילי לאו והטיל רימוני יד, והשמיד שתי משאיות ובהן חיילים מצרים. לאחר המלחמה עוטר קדמוני בעיטור הגבורה.

המח"ט דני מט שלח כוחות נוספים מהחטיבה לחילוץ הכוח ולאחר ארבע שעות חולצו הצנחנים מסרפאום. בקרב נהרגו 14 חיילים ו-35 נפצעו.

הרחבת הפריצה מערבה

18 באוקטובר

בעקבות חציית אוגדה 162 בלילה, החלו שתי האוגדות להרחיב את ראש הגשר להתקדם לעומק מצרים: אוגדה 162 מראש הגשר ודרומה, ואוגדה 143 צפונה.

אוגדה 143 תוגברה בחטיבת הצנחנים 35 (גדוד 890 בפיקוד איציק מרדכי וגדוד נוסף, לא אורגני, בפיקוד דורון מור). החטיבה חצתה את התעלה ונערכה להגנת ראש הגשר מצפון. חטיבה 421 החלה בתנועה צפון מערבה, תקפה את מחנות אבו סולטן, וכבשה את מתחם "גשירה". במהלך הקרב השמידה החטיבה בסיס טילים מצרי ופגעה בכ-40 טנקים. החטיבה נשארה באזור בחניון לילה.

ממזרח לתעלה, נעה חטיבה 600 בניסיון נוסף לטיהור ציר "טרטור". התברר כי במהלך הלילה נסוגו המצרים צפונה והציר פנוי. גדוד 410 מהחטיבה החל בגרירת גשר הגלילים על הציר הפנוי, בעוד גדוד 409 מגן כלפי צפון.

מעודדים מנסיגת המצרים, הורה בר-לב לשרון להרחיב את אזור הצליחה בגדה המזרחית. חטיבה 14 תקפה לאורך התעלה צפונה והצליחה להתקדם כ-2 ק"מ, תוך שהיא סופגת אבידות. במקביל תקפו סיירת שקד ויחידה 88 את אזור המבנים של החווה הסינית (מתחם "אמיר") ונתקלו בהתנגדות קלה בלבד. גדוד 409 מחטיבה 600 תקף צפונה לכיוון "מיסורי", אך נכנס למתחם מוגן היטב ונעצר.

אחר הצהריים חצה שרון עם מטהו את התעלה, בעוד סגנו ג'קי אבן אחראי על אזור הצליחה בגדה המזרחית.

גרירת גשר הגלילים נמשכה כל היום תחת אש ארטילרית והפצצות אוויריות. בערב הגיע הגשר לגדת התעלה והוחל בהשקתו. הגשר הוצב צפונית לגשר הדוברות, ובשעה 1:00 בלילה היה מוכן למעבר כוחות.

אוגדה 143 בגדה המערבית

19 באוקטובר

לפי התוכנית הפיקודית, היה על שרון להרחיב את ראש הגשר צפונה, בעיקר בגדה המזרחית. בפועל התעלם שרון ממטרות הפיקוד ונתן עדיפות להתקדמות צפונה ממערב לתעלה.

בבוקר הורה שרון לחטיבה 600 להחליף את חטיבה 14 באזור החווה הסינית באבטחה כלפי צפון, כדי שחטיבה 14 תחצה את התעלה. בשעה 10:00 חצתה חטיבה 14 את התעלה על גשר הגלילים. שרון החליט לתקוף את סרפאום ומתחם "אורחה", והטיל את המשימה על חטיבה 14. מפקד החטיבה, אמנון רשף, החליט לתקוף את המתחם מעורפו, מכיוון מערב, ובשעה 14:30 החלה המתקפה. יחידה 88 וסיירת שקד, שפעלו תחת פיקוד החטיבה, פרצו ללב המתחם, ונתקלו בירי כבד של תותחי נ"מ ותול"רים. הטנקים התקשו בטיהור התעלות וכוחות החי"ר של החטיבה סייעו בטיהורן. לאחר כשלוש שעות הצליחו כוחות החטיבה לכבוש את מתחם "אורחה", במחיר של 18 הרוגים (מרביתם מיחידה 88 - דב לבן) ו-43 פצועים.

חטיבה 421 התקדמה צפונה מחניוני הלילה והשמידה שני בסיסי טילים נוספים. חטיבת הצנחנים 35, בכוח של שני גדודים, התקדמה צפונה באזור החיץ החקלאי, בין תעלת סואץ לתעלת המים המתוקים, ללא התנגדות רבה.

מהלכי האוגדה ב-19-20 באוקטובר.

עקב סירובו של שרון לעקוב אחר הוראות פיקוד הדרום, ביקשו בר-לב וגורודיש להדיח את שרון. דדו, הרמטכ"ל התנגד לבקשה אך בצהריים הגיע במסוק לחפק האוגדה כדי לדבר עם שרון באופן אישי.

20 באוקטובר

האוגדה קיבלה שני גדודי צנחנים נוספים (גדוד 469 וגדוד 48), והעבירה אותם תחת פיקוד חטיבה 35.

בדומה לימים הקודמים נתן פיקוד הדרום דגש על הרחבת מסדרון הצליחה ממזרח לתעלה צפונה וכיבוש "מיסורי". שרון דבק בתוכניתו ללחוץ צפונה ממערב לתעלה בטענה שמהלך כזה יביא לנסיגה מצרית ממתחם מיסורי, שתיוותר מוקפת בכוחות ישראלים. בסופו של דבר התיר הפיקוד לשרון להתקדם צפונה גם ממערב לתעלה, בתנאי שלא יכנס לקרבות הבקעה קשים.

חטיבה 14 וכוחות חטיבה 35 התקדמו מערבית לתעלה, מסרפאום צפונה. חטיבה 14 התקדמה באיטיות צמוד לתעלה, באזור החיץ החקלאי, בסיוע הדדי בין הטנקים לכוחות החי"ר של החטיבה. החטיבה השמידה בסיס טילים וירתה על מטרות מצריות בגדה המזרחית. חטיבה 35 התקדמה מערבית לחטיבה 14, משני צידי תעלת המים המתוקים. חטיבה 421 הרחיבה את השטח שבשליטת האוגדה מערבה.

בגדה המזרחית, התקדמה גם חטיבה 600 מספר קילומטרים צפונה, כמעט במקביל לחטיבה 14.

בלילה הקודם החלה בניית הגשר השלישי על התעלה - גשר הצנע, שאורכו היה כ-80 מטר. להשלמת המרחק לגדה הנגדית הוצמדו לגשר דוברות, ובשעה 17:00 היה הגשר מוכן למעבר.

תקיפת "מיסורי" ב-21 באוקטובר

עדיפות המטה הכללי היא להרחיב את ראש הגשר בגדה המזרחית, ובמהלך הלילה הובהר לשרון שוב על ידי הפיקוד כי עליו לרכז מאמץ ולתקוף את "מיסורי". שרון התנגד ודרש לקבל כוחות לפעילות בגדה המערבית דווקא, אך נאמר לו שעליו לתקוף את "מיסורי", ואם צריך להחזיר חטיבת שריון לגדה המזרחית.

מערכת היחסים בין שרון לגורודיש, שכבר הייתה מעורערת מתחילת המלחמה, המשיכה להחריף כאשר שרון התעלם מפקודת גורודיש ולא ביצע הכנות למתקפה נרחבת. מפקד החזית, חיים בר-לב, יצא במסוק לחפ"ק האוגדה ודרש משרון לתקוף את מתחם "מיסורי" כדי להרחיב את מסדרון הצליחה צפונה, לפני הפסקת האש המתקרבת. שרון ערך תדריך אוגדתי בשעה 10:30, ובה הטיל על חטיבה 600 המוקטנת לתקוף את "מיסורי". שאר כוחות האוגדה יועדו לתקוף צפונה בגדה המערבית.

בשעה 15:15 יצאה לדרך ההתקפה על "מיסורי", לאחר עיכובים בסיוע האווירי שהובטח למתקפה. חטיבה 600 כללה 41 טנקים בשני גדודים. גדוד 409 של החטיבה תקף מכיוון דרום-מערב את לב המתחם, וגדוד 410 תקף מצפון לו. החטיבה ספגה מטחי טילים כבדים, נתקלה בהתנגדות חזקה כבר בתחילת המתקפה, ואיבדה טנקים רבים. עד הערב נסוגה החטיבה לאחור. במתקפה ספגה החטיבה 24 הרוגים, ארבעה נעדרים, וכמחצית מהטנקים שלה נפגעו.

טנקים של צה"ל שנפגעו סמוך לאיסמעליה

לאחר כישלון המתקפה תבע גורודיש משרון להחזיר לגדה המזרחית כוחות נוספים, ולתקוף למחרת שוב את "מיסורי". שרון סירב לבצע את הפקודה.

במהלך היום התקדמו שאר כוחות האוגדה בגדה המערבית. חטיבה 35 וחטיבה 14 התקדמו לאורך תעלת סואץ צפונה, והתקרבו לכפר נפישה, בפאתי איסמעיליה.

22 באוקטובר וסיום המלחמה

בלילה טלפן שרון ישירות לשר הביטחון דיין, וביקש ממנו להתערב ולבטל את הפקודה לתקיפת "מיסורי". דיין התייעץ עם הרמטכ"ל והוחלט שיש לכבוש את "מיסורי", אך לא בכל מחיר. ההחלטה הסופית הוטלה על שרון, שבחר שלא לתקוף את המתחם פעם נוספת.

בעקבות הידיעות שקיבל על הפסקת אש שתכנס לתוקפה בערב, החליט שרון לתקוף צפונה בגדה המערבית, לכיוון איסמעיליה. כוחות הצנחנים שפעלו תחת פיקוד חטיבה 35 נעו צפונה בחיץ החקלאי. כ-3 קילומטרים מדרום לאיסמעליה נתקלו הכוחות בהתנגדות קשה ונעצרו. מספר טנקים נפגעו בנוסף לכ-50 חיילים. שרון רצה שכוחות חטיבה 14 יפרצו דרך איסמעיליה ויתפסו עמדות מצפון מערב לעיר, אך מח"ט 14, אמנון רשף, סבר כי המשימה תהיה כרוכה בכמות אבידות גבוהה וביקש משרון לשקול שוב את התוכנית. שרון שינה מעט את התוכנית וביקש מרשף לפרוץ עם כוחותיו ממערב לתעלת המים המתוקים, על ציר "חבית". עד התארגנות חטיבה 14 כבר עמדה הפסקת האש להיכנס לתוקפה ושרון החליט לבטל את הפריצה צפונה.

לאחר כישלון הפסקת האש ב-22 באוקטובר הוחלט במטכ"ל לעצור את התקדמות אוגדה 143, שהייתה בפאתי איסמעליה. חטיבה 14 וכוחות הצנחנים התבססו מדרום לנפישה, בעוד חטיבה 421 תפסה את האזור המערבי של האוגדה, כ-20 ק"מ ממערב לתעלה.

לאחר סיום המלחמה נותרה אוגדה 143 במצרים, והייתה אחראית על החלק הצפוני ממערב לתעלה, שהוחזק על ידי ישראל. בתחילת 1974 חזרו כוחות האוגדה חזרה לסיני ובמרץ 1974 השתחררו כוחות המילואים של האוגדה, עם השלמת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.

לקריאה נוספת

• אל"ם (מיל') ד"ר דני אשר, סיפורה של עוצבת "עמוד האש" 2004 - 1964, הוצל"א פד"ם.
• עוזי בנזימן, לא עוצר באדום, אדם מוציאים לאור, 1985.
• אורי דן, ראש גשר (א.ל. הוצאה מיוחדת, 1975).
• אילן כפיר, "אחי גיבורי התעלה", הוצאת ידיעות ספרים, 2003.
• רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור – זמן אמת, הוצאת משכל, 2004.
• ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011.
• אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.
• יעקב אבן, שמחה מעוז, בנקודת הכובד: מצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים, בן-שמן: מודן, 2012.
• אילן כפיר, תחנות שקמה, מי נשאר? עבור. קרבות הגבורה של גדס"ר 87 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת ידיעות ספרים, 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים בוויקישיתוף

• רועי מנדל, "קצת מורכב, אך סביר לביצוע". האזינו לאריק שרון, באתר ynet, 9 במאי 2011 - הקלטה של אריק שרון מסביר למפקדי הפיקוד את תוכנית הצליחה
• אתר חטיבה 421
• אתר חטיבה 14
• אתר חטיבה 600
• אתר גדוד 87, גדוד הסיור המשוריין של האוגדה
• שלושה גשרים, שלושה גיבורים גשרים על תעלת סואץ ועל קציני הנדסה שנהרגו במהלך בנייתם וביניהם קצין ההנדסה של אוגדה 143.