לדלג לתוכן

מוזיאוני הוותיקן

(הופנה מהדף מוזיאון הוותיקן)
מוזיאוני הוותיקן
Musei Vaticani
מידע כללי
סוג מוזיאון אומנות
כתובת Viale Vaticano 6, I-00192 Roma עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום קריית הוותיקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קריית הוותיקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים יוליוס השני עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרים בשנה 1,612,530 (נכון ל־2021)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1506
תאריך פתיחה רשמי 1771 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 41°54′23″N 12°27′16″E / 41.906388888889°N 12.454444444444°E / 41.906388888889; 12.454444444444
www.museivaticani.va
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס" מאת פייטרו פרוג'ינו, בקפלה הסיסטינית.
הקפלה הסיסטינית.
"אסכולת אתונה" מאת רפאל". אחד מן הפרסקאות הידועים ב"חדרי רפאל".
תצוגה מעבודות רפאל בגלריית הציורים.
"אפולו בלוודרה" המוצג במוזיאון פיו קלמנטינו
גלריית המפות

מוזיאוני הוותיקןאיטלקית: Musei Vaticani) הם מתחם של מספר מוזיאוני אמנות וארכאולוגיה בוותיקן, המציגים את אוספי הכנסייה הקתולית. המוזיאון הוקם במאה ה-16 על ידי האפיפיור יוליוס השני. במוזיאון נמצאים גם הקפלה הסיסטינית וחדרי רפאל.

ההיסטוריה של המוזיאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור אוספי הוותיקן בפסל שיש - לאוקואון ובניו, שהתגלה ב-14 בינואר 1506 בכרם ליד הבזיליקה די סנטה מריה מג'ורה ברומא. האפיפיור רכש את הפסל בהמלצתם של מיכלאנג'לו בואונרוטי וג'וליאנו דה סאנגאלו, וחודש לאחר הרכישה איפשר האפיפיור לצפות בפסל.

האוסף הראשוני הוצג בחדרי בורג'ה עד שהורה האפיפיור פיוס האחד עשר על הקמת מבנה עבור המוזיאון. המבנה תוכנן על ידי האדריכל לוקה בלטראמי.

מוזאונים וגלריות עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הוותיקן מתפרש על חלקים רבים מקריית הוותיקן. שני החלקים המרכזיים שלו הם מספר אולמות וחללים ובהם ארמון האפיפיור והמבנים סביב חצר בלוודרה (Cortile del Belvedere), שהותאמו בדיעבד לתצוגת יצירות אמנות, וכן חללים אחרים, שנבנו במהלך המאה ה-20 כחללים מוזיאליים. בנוסף לחללי המוזיאון מאפשר הוותיקן גישה גם לגני הוותיקן. מוזיאון נוסף מצוי בחדר האוצר של בזיליקת פטרוס הקדוש והוא מופעל בניתוק משאר המוזיאונים של הוותיקן.

הקפלה הסיסטינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקפלה הסיסטינית

הקפלה הסיסטינית באיטלקית: La Cappella Sistina) היא קפלת תפילה הנמצאת בארמון האפיפיור. הקפלה משמשת את טקס הקונקלווה, התהליך בו נבחר האפיפיור, וידועה בציורי הקיר שיצרו בה אמנים איטלקים בתקופת הרנסאנס, ביניהם ידועים בעיקר הפרסקו על תקרת הקפלה ופרסקו "יום הדין" שצייר מיכלאנג'לו במחצית הראשונה של המאה ה-16.

בקפלה מצויים שני מחזורים של פרסקאות המתארים אירועים מחיי משה ומחייו של ישו. ציורים אלו נעשו בפרק זמן של כ-11 חודשים. מלאכת הציור נמשכה מחודש יולי 1481 עד חודש מאי 1482. בין האמנים שיצרו פרסקאות אלו היו דומניקו גירלנדיו, פייטרו פרוג'ינו, שיצר את "ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס", סנדרו בוטיצ'לי המתאר את פרשת קורח. מחזורי פרסקאות אלו ממשיכים את המסורת הנוצרית הרואה בתנ"ך (ה"ברית הישנה") כרמז מקדים לתיאורים המופיעים בברית החדשה ואת דמותו של משה כרמז מקדים (פרה פיגורציה) לדמותו של ישו. בשתי יצירות אלו הובלטה שאלת הסמכות האלוהית. בעונשו של קורח הבהיר משה כי הסמכות לחוקים ולתקנות נתונה בידיו של האל. סמכות זו הועברה במעמד נתינת המפתחות לפטרוס, שנחשב בנצרות הקאתולית לאפיפיור הראשון.

הפרסקו שעל תקרת הקפלה, שצויר על ידי מיכלאנג'לו בין השנים 1508-1512, נחשב לאחת מיצירת האמנות החשובות בתולדות האמנות המערבית. החלק המרכזי של הפרסקו מורכב מסדרה של תשעה ציורים שנושאיהם לקוחים מתוך ספר בראשית. הסצנות השונות מסודרות בתקרה החל מספורי המבול, הממוקמים בכניסה לקפלה, דרך סיפורי אדם הראשון וחוה ועד לתיאורי בריאת העולם, הממוקמים בקרבה אל המזבח של הקפלה. סביב תיאורים אלו מצויים תיאורים של נביאים מן התנ"ך ושל סיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים. המסגרת הרעיונית הכוללת של הפרסקו מציגה את הנצרות כמכשיר בעזרתו יוכל האדם להתגבר על ארציותו לעבר רמה רוחנית נשגבת יותר.

פרסקו נוסף - "יום הדין האחרון" - צויר על ידי מיכלאנג'לו בין השנים 1537-1541, והוא מכיל 314 דמויות. במרכז החלק האמצעי מתואר ישו, השופט העליון של יום הדין, בידו השמאלית הוא מורה על הזוכים בחיי עולם ומשלח את קללותיו באלה שדינם נחרץ לייסורי נצח. לצדו מריה. בין הדמויות מתוארת דמותו של ברתולומיאוס הקדוש המחזיק בידו האחת את עורו המוטבע בתווי פניו המעוותים של מיכלאנג'לו ובידו השנייה את המאכלת שבה עונה.

גלריית הציורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית הציורים (באיטלקית: Pinacoteca) הוקמה בשנת 1932 על ידי האפיפיור פיוס האחד עשר. לפני הקמת הגלריה שכן אוסף הציורים ב"דירת בורג'ה" (Borgia Apartment) שבארמון האפיפיור. אוסף הגלריה מונה כ-460 ציורים, והיא כוללת 18 חדרי תצוגה.

חלק גדול מן הציורים הועברו אל האוסף מכנסיות קתוליות שונות. אחד המניעים ליצירת הגלריה הייתה הוצאתן הכפויה של יצירות אמנות ממקום הצבתן. ציורים כגון "המדונה מפוליג'ו" (Madonna of Foligno) מאת רפאל נבזזו מכנסיות באיטליה על ידי כוחות צבא נפוליון בשנת 1797 והחוזרו מצרפת רק לאחר שנת 1815.

בין יצירות האמנות הידועות בגלריה ניתן למנות את אוסף ציורי רפאל, "טריפטיך סטפנצ'י" (Stefaneschi Triptych), מאת ג'וטו, הירונימוס הקדוש מאת לאונרדו דה וינצ'י, "ההורדה מהצלב" מאת קאראווג'ו, וכן ציורים מאת טיציאן, פרה אנג'ליקו, פאולו ורונזה ואחרים.

אוסף האמנות הדתית בת זמננו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף האמנות הדתית בת זמננו (באיטלקית: Collezione Arte Religiosa Moderna) מציג יצירות אמנות מודרניות, החל מן המאה ה-19, של אמנים שונים כגון וינסנט ואן גוך, מארק שגאל, פרנסיס בייקון, פבלו פיקאסו ואחרים. המוזיאון ממוקם ב-55 חדרים הפזורים במקומות שונים ובהם ב"דירת בורג'ה" בארמון האפיפיור, ובסדרה של חדרים מתחת להקפלה הסיסטינית.

מוזיאון פיו קלמנטינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון פיו קלמנטינו (באיטלקית: Museo Pio-Clementino) נוסד על ידי האפיפיור קלמנס הארבעה עשר בשנת 1771 ב"ארמון בלוודרה" שבארמון הוותיקן. במקור הציג המוזיאון אמנות רנסאנס ואמנות עתיקה. כיום מוקדש המוזיאון לפיסול יווני עתיק ופיסול רומי.

הפסל הרומי הראשון בוותיקן - פסל של אפולו - הוצב בשנת 1503 על ידי האפיפיור יוליוס השני בחצר חיצונית. בשנת 1506 נוסף לאוסף פסל לאוקואון. במהלך המאה ה-18 הפך האוסף האקלקטי לאוסף ארכאולוגי, וכלל ממצאים אפיגרפים שונים, עתיקות נוצריות וכן פיסול רומי שנבזז על ידי כוחות צבא נפוליון והוחזרו לאיטליה. בנוסף, בתקופתם של קלמנס הארבעה עשר ופיוס השישי נבנה מחדש ארמון בלוודרה והחצר והותאמו במיוחד להצגת יצירות האמנות השונות.

בין המוצגים הידועים במוזיאון ניתן למנות את "פסיפס המסכות" מוילה אדריאנה, הסרקופגים של הלנה הקדושה וקונסטנטינה - אמו וביתו של קונסטנטינוס, "אפולו בלוודרה", פסל אוגוסטוס מפרימה פורטה, גרסה רומית של פסל "אפולו קוטל לטאה", "גו בלוודרה" ועוד.

מוזיאון פיו כריסטיאנו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון פיו כריסטיאנו (באיטלקית: Museo Pio Cristiano), המציג עתיקות נוצריות, הוקם בארמון הלטראנו בשנת 1854 על ידי פיוס התשיעי. המוזיאון מציג כתובות וממצאים אפיגרפים אחרים מן התרבות הנוצרית והיהודית המוקדמת. בנוסף, מוצגים במוזיאון ממצאים מן הקטקומבות של רומא, שלא הייתה אפשרות לשמר אותם במקומם המקורי.

בין הממצאים הידועים במוזיאון פסל "הרואה הנאמן" ו"הסרקופג דוגמהטי" מן המאה ה-4 לספירה.

מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אכילס (שמאל) ואיאס (ימין) משחקים במשחק לוח במהלך אתנחתא ממלחמת טרויה על גבי אמפורה בטכניקת הדמות השחורה מאת אקסקיאס מהמאה ה-6 לפנה"ס במוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו.

מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו (באיטלקית: Museo Gregoriano Etrusco) נוסד על ידי האפיפיור גרגוריוס השישה עשר בשנת 1837. למוזיאון תשעה אולמות והוא מציג אמנות יוונית ואטרוסקית הכוללת כלי חרס, סרקופגים, כלי ברונזה וכן את אוסף גוליילמי. בין המוצגים הידועים הם פסל "מארס מטודי", כלי חרס מאת צייר אכילס, כד אמפורה של הצייר אקסקיאס (Exekias) המציג את אכילס ואיאס משחקים ועוד.

המוזיאון האתנוגרפי המסיונרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון האתנוגרפי המסיונרי (באיטלקית: Museo Missionario-Etnologico) הוא מוזיאון אתנוגרפי נוסד בשנת 1926 על ידי פיוס האחד עשר. עד שנת 1963 הוצב האוסף בארמון הלטראנו. בשנת 1973 הועבר האוסף למבנה חדש. ראשיתו של האוסף בתצוגה האתנוגרפית המסיונרית שנערכה בשנת 1925. כיום מונה האוסף כ-100,000 פריטים מרחבי העולם.

מוזיאון קיאראמונטי (Museo Chiaramonti)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון זה הוקם על ידי האפיפיור פיוס השביעי וקרוי על שמו (הקודם לשמו האפיפיורי). המוזיאון מציג מספר רב של סרקופגים ופסלים רומיים כגון פסלו של אוגוסטוס, ופסל אל הנילוס. בגלריה לאפידאריה מוצגים מעל 3,000 לוחות אבן וכתובות, וגלריה זו היא מוזיאון הכתובות הרומיות הגדול בעולם. הגלריה סגורה לקהל, וכניסה אלה מותרת רק לצורכי מחקר.

מוזיאון גרגוריאנו אג'יציו (Museo Gregoriano Egizio)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון זה נוסד על ידי האפיפיור גרגוריוס השישה עשר ומציג עתיקות שהתגלו במצרים העתיקה ובהם פפירוסים, מומיות של חיות וספרי מתים.

יצירות אמנות ידועות המוצגות במוזיאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]