אגנור

אגנור
תפקיד	מלך פיניקיה (צור או צידון)
אב	פוסידון
אם	ליביה
אחים	בלוס
בן או בת זוג	טלפסה, אגריופה או אנטיופה
צאצאים	אירופה, קדמוס, פויניקס, קיליקס, תאסוס

אגנור (ביוונית: Ἀγήνωρ, במשמעות 'הרואי, גברי'^[1]) היה מלך פיניקיה במיתולוגיה היוונית, אביהם של אירופה וקדמוס.

במקורות הטקסטואליים

מקורות עתיקים רבים מציינים את אגנור כאבי אירופה, הנסיכה שחטף זאוס לכרתים,^[2]^[3]^[4]^[5] וכאבי קדמוס, שיצא לחפש את אירופה וייסד את תבאי.^[6]^[7]^[8]^[9]^[10]^[11]^[5]

פסאודו־אפולודורוס תיאר את שושלת אבותיו של אגנור: אינכוס (אנ') הוליד את איו, והיא נדדה בעולם והולידה מזאוס את אפפוס (אנ') במצרים, ולאחר שהות בגבל שניהם שבו למצרים, ואפפוס הוליד את ממפיס (אנ') (האפונים של העיר ממפיס) ואת ליביה (אנ'), האפונים של ארץ ליביה (Libya – צפון אפריקה). ליביה ילדה מפוסידון את בלוס (צורה יוונית לשם "בעל"^[12]) ואגנור, שעבר לפיניקיה, שם הפך ל"אבי הסחר הגדול", ושלט בה.^[13] לאחר שהגיע אגנור לפיניקיה הוא התחתן עם טלפסה, והוליד בת – אירופה, ושלושה בנים – קדמוס, פויניקס וקיליקס (אפולודורוס מזכיר כי יש הטוענים שאירופה היא בתו של פויניקס). לאחר שחטף זאוס את אירופה, אביה אגנור שלח את בניו לחפשה, באמרו להם לא לחזור עד שימצאוה, וכך הפכו פויניקס, קיליקס ותאסוס (בן פוסידון או קיליקס) לאפונימים, וקדמוס ייסד את תבאי.^[14] גם הרודוטוס הזכיר את אגנור כאבי קיליקס.^[15] פאוסניאס הזכיר גם את תאסוס כבן אגנור.^[16] בארגונאוטיקה מוזכר גם פינאוס (אנ') כבן אגנור.^[17]

היגינוס (אנ') (מת בשנת 17 לספירה) כתב שאגנור התחתן עם אגריופה, ובדומה למסופר אצל פסאודו־אפולודורוס, כשגילה שאירופה נעלמה, שלח את בניו – פויניקס, קיליקס וקדמוס – להחזיר את אחותם או לא לחזור.^[5]

לפי יואנס צצס (המאה ה-12), היו שאמרו שאגנור היה בן בלוס, והיו שאמרו שהיה אחיו, וצצס מאמין שאגנור האח ואגנור הבן היו אנשים שונים, כאשר אגנור שחשק באנטיופה בת בלוס היה האח; קדמוס, קיליקס ופויניקס היו בניהם.^[18]

בתרבות הפיניקית

אגדת בני אגנור, קדמוס ואירופה, קיבלה מעמד חשוב בפיניקיה עצמה, לכל המאוחר בתקופה ההלניסטית (עוד ב־322 לפנה"ס הוזכר מעמדו של אגנור בצור^[19]).^[20] קווינטוס קורטיוס רופוס סיפר שבני צידון שנשבו בידי אלכסנדר זכרו שצידון וצור היו בעבר תחת מלוכה אחת, ונוסדו שתיהן על־ידי אגנור.^[21] מטבעות רבים מצור ומצידון מציגים אירועים בחיי בני אגנור.^[22] כתובת דיוטימוס, כתובת ביוונית מצידון המקדישה פסל למנצח הצידוני הראשון במשחקים פאן־הלניים, מציינת אותו כ"ראשון מבין האזרחים (של צידון) שהביא מהלאס את תהילת ניצחון הפרשים לביתם של האגנורידים (בני אגנור) האצילים", וציינה ש"שמחה גם תבאי בת קדמוס העיר הקדושה בראותה את תפארת הניצחונות של עיר־האם ("מטרופולין") שלה"; הכתובת אף תיארה את הניצחון כ"פורוני", על שם פורונאוס (אנ'), מלך ארגוס הקדמון (שכן המשחקים בהם דיוטימוס ניצח נוהלו על־ידי בני ארגוס) שהוזכר על ידי הלאניקוס איש לסבוס כאבי אגנור. באמצעות מסורות אלה, דיוטימוס מדגיש את התרומה הפיניקית המכרעת לתרבות היוונית, ומבטא תחושת שייכות היברידית מבלי להתנגד להלניזם – מוצאו היווני של אגנור מייחש את הפיניקים להלנים (ובכך לאפשר להם להשתתף במשחקים פאן־הלניים), ואגנור, באמצעות בניו, הביא את התרבות ליוון והפרה אותה. יתרה מכך, האפיגרמה מראה שבאמצעות האגונים, הפיניקים יכולים להתעלות על אדוניהם הפוליטיים היוונים אפילו ביוון עצמה, והדגשת השורשים האגנורידיים והקדמאידיים הזכירה בעדינות לאדונים היוונים שהם חבים את האלפבית היווני (המכונה "פויניקיאה גרמטה"), עצם היסוד של תרבותם, לפיניקים.^[23]^[24]

ראו גם

הערות שוליים

^ Henry George Liddell, Robert Scott, ἀγήνωρ, A Greek-English Lexicon ("Liddell & Scott" or "LSJ")
^ לוקיאנוס מסמוסטה, אודות האלה הסורית, פסקה 4
^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 2 שורה 898 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.78.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ ¹ ² ³ היגינוס, Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 8, 97 ועוד (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
^ הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.15.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.74.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית), 4.2.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית), 5.48.5, 5.57.5, 5.58.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ נונוס, דיוניסיקה, 2.3 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)
^ גיא דרשן, אחר המבול, מוסד ביאליק, עמ' 67
^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 2.1.4–2.1.5
^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2
^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.91 (ראו במקור היווני ובתרגום עברי)
^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 2 שורות 178–180, 237, 240, 293, 426, 490 ו־617 ובשיר 3 שורה 943 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית ולעברית)
^ יואנס צצס, כיליאדס, 7.159–7.165 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ אריאנוס, אנבסיס, 2.24.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
^ Fergus Millar, The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation, The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67 doi: 10.1017/S0068673500004508‏, JSTOR 44696895
^ קווינטוס קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר, 4.4
^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' 318 (ושם הפניות מדויקות)
^ Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002
^ Corinne Bonnet, "The Hellenistic Period and Hellenization in Phoenicia", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 108, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.8

[1] Henry George Liddell, Robert Scott, ἀγήνωρ, A Greek-English Lexicon ("Liddell & Scott" or "LSJ")

[:32-2] לוקיאנוס מסמוסטה, אודות האלה הסורית, פסקה 4

[3] אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 2 שורה 898 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)

[4] דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.78.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:0-5] ¹ ² ³ היגינוס, Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)

[6] אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 8, 97 ועוד (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)

[:72-7] הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[8] פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.15.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[9] דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.74.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית), 4.2.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית), 5.48.5, 5.57.5, 5.58.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[10] נונוס, דיוניסיקה, 2.3 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)

[:92-11] אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: [1] [2], ובתרגום לעברית)

[12] גיא דרשן, אחר המבול, מוסד ביאליק, עמ' 67

[13] פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 2.1.4–2.1.5

[:822-14] פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2

[15] הרודוטוס, היסטוריות, 7.91 (ראו במקור היווני ובתרגום עברי)

[:112-16] פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[17] אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 2 שורות 178–180, 237, 240, 293, 426, 490 ו־617 ובשיר 3 שורה 943 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית ולעברית)

[:153-18] יואנס צצס, כיליאדס, 7.159–7.165 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[19] אריאנוס, אנבסיס, 2.24.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:22-20] Fergus Millar, The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation, The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67 doi: 10.1017/S0068673500004508‏, JSTOR 44696895

[21] קווינטוס קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר, 4.4

[22] George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' 318 (ושם הפניות מדויקות)

[:10-23] Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002

[24] Corinne Bonnet, "The Hellenistic Period and Hellenization in Phoenicia", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 108, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.8

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]