אלי פור
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| צילום דיוקן מאת נאדאר מ-1900 | |
| לידה |
4 באפריל 1873 סנט-פואה-לה-גראנד, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 1937 (בגיל 64) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Saint-Antoine-de-Breuilh |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| בן או בת זוג |
Suzanne Gilard |
| צאצאים |
François Faure, Élisabeth Faure, Jean-Pierre Faure, Marie-Zéline Faure |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
  | |
ז'אק אלי פוֹר (בצרפתית:Élie Faure, 4 באפריל 1873 - 30 באוקטובר 1937) היה היסיטוריון של האמנות ומסאי (כותב מסות) צרפתי ,רופא הכשרתו. הוא נודע בספרו המונומנטלי "Histoire de l'Art" (תולדות האמנות) שנשארה פופולרית עד היום בקרב חלק מההיסטוריונים של האמנות. בנוסף פור כתב מספר כתבים פילוסופיים, לרבות ספר על נפוליאון בונפרטה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלי פור נולד ב-1873בסנט פואה לה גראנד, במחוז ז'ירונד, כבנם של פייר פור, סוחר פרוטסטנטי, ושל זלין לבית רקלוס. מילדותו הוא נקשר מאוד לשניים מדודיו (מצד האם), הגאוגרף והאנרכיסט אליזה רקלוס והאתנולוג אלי רקלוס. ב-1888 הצטרף בפריז לאחיו, לאונס וז'אן-לואי, ונרשם לתיכון אנרי הרביעי, בו היה חבר לכיתת הפילוסופיה עם לאון בלום, רנה ברטלו, גוסטב ארווה ולואי ללואה. נכבש על ידי האהבה לאמנות, ביקר בסדירות במוזיאון הלובר והתעמק בכתבי מורו לפילוזופיה, אנרי ברגסון. אחרי סיום מבחני הבגרות למד רפואה באוניברסיטת פריז. בתום לימודיו עבד כרופא בשכונות העממיות של פריז. כמו כן יחד עם אחיו, ז'אן-לואי, שהיה כירורג ורופא נשים, עבד כמרדים בבתי החולים של פריז ולבסוף התמחה בחניטת הגופות. במקביל המשיך לפקוד אתתערוכות האמנות ואת חדרי הסטודיו של הציירים והפסלים.
ב-7 באפריל 1896 התחתן פור עם סוזן לבית ז'ילאר, בת של הפסטור של היישוב אנס (Eynesse) ולשני בני הזוג נולדה בת, אליזבת. פור התגייס למאבקים בעד אלפרד דרייפוס והשתתף בפעילות סוציאליסטית.
היסטוריון של האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1902 החל אלי פור לפרסם מאמרים על אמנות בעיתון ל'אורור. התלהב מציורי פול סזאן ובמיוחד מאמנותו של דייגו ולאסקס שלה הקדיש את ספרו הראשון. ב-1909-1905 נשאהרצאות על תולדות האמנות באוניברסיטה העממית "לה פרטרנל" ( La Fraternelle) שברובע השלישי של פריז. את הרצאותיו הוא ביסס על ספרו העיקרי , "היסטוריה של האמנות" שהתחיל להתפרסם החל מ-1909. זה היה ספר מונומנטלי, כתוב בסגהטו מאוד לירי ושבגרסאותיו השונות, סיפר את התפתחותם של האדריכלות, הפיסול, הציור ושל האמנויות הקישוט, מהפרהיסטוריה ועד להתחלת המאה העשרים, תוך התעלמות מהאמנות האקדמית מן המחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1904 כנבחר פור לחבר בוועד הכבוד של סלון הסתיו וארגן בו מספר תערוכות. [1] [2] ב-1914 בספרו "Les Constructeurs (הבונים) דן פור בתפקיד האמנים בחברה ובהשפעתם של הוגי דעות כמו ז'ול מישלה ופרידריך ניטשה
השתתפותו במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם שפרצה ב-1914 גוייס פור כרופא צבאי. החשיפה לאכזריות הקרבות גרמה לו לטראומה נפשית והוא פונה בעורף עם אבחנה של "נויראסתניה". כשהוחזר לחזית הוא השתתף בהקרב על הסום. בספרו La Sainte Face (הפנים הקדושים) שפורסם ב-1918 פרש על הנייר את המחשבות שעוררה בו המלחמה. החלק הראשון Près du feu (על יד האש) שנכתב בין מאי ליולי 1916 תיאר את התקופה (בין אוגוסט 1914 לאוגוסט 1915 שבה שירת כרופא מאחורי קווי החזית. החלק השני Loin du feu (רחוק מהאש) שיקף את ימי החלמתו ב פריז ובריביירה לרבות ביקורו אצל פול סזאן. החלק השלישי, Sous le feu (תחת האש) חובר על הסום בין אוגוסט לדצמבר 1916.
בין מלחמות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי ששוחרר הבייתה, חזר פור לספרים, לטיולים, התעיניין בקולנוע וחידש את מחקריו בנושאים פילוסופיים והיסטוריים. הוא כתב באותה תקופה ביוגרפיה של נפוליאון בונפרטה שאותה פירסם ב-1921. ב-1931 טייל מסביב לעולם , ביקר בארצות הברית ובמקסיקו שבה פגש את הצייר דייגו ריוורה, גילה את יפן, את הודו ואת מצרים. כשבמהלך שנות ה-1930 התחיל להיות מודאג מעליית הפאשיסם. אחרי משבר 6 בפברואר 1934 הצטרף פור ל ועד השמירה של האינטלקטואלים האנטיפאשיסטיים בימי מלחמת האזרחים בספרד הוא תמך ברפובליקנים הספרדים נגד פרנסיסקו פרנקו
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פור היה נשוי מ-1896 לסוזן לבית זיל'אר, והוליד איתה את בתם, אליזבת. חבר שלו, הצייר אז'ן קרייאר צייר את דיוקנה ב-1923.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.inha.fr/fr/ressources/publications/publications-numeriques/dictionnaire-critique-des-historiens-de-l-art/faure-elie.html]
- ^ Véronique Dumas art. Faure בDictionnaire critique des historiens de l'art