גור מגידו
.jpg) | |
| לידה |
1983 (בן 41 בערך) נטף, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת רייכמן  |
| עיסוק | תחקירן, מנחה, כתב, פובליציסטיקה |
| מעסיק |
גלובס, תאגיד השידור הישראלי, TheMarker |
| פרסים והוקרה | אביר איכות השלטון (2022) |
  | |
גור מגידו (נולד ב-1983) הוא עיתונאי חוקר ישראלי.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגידו נולד בשנת 1983 וגדל ביישוב נטף. הוא שירת בצה"ל כלוחם בחיל השריון. למגידו תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי הרצליה.
קריירה עיתונאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלובס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגידו החל את דרכו העיתונאית באוקטובר 2014 ככתב משפטי ב"גלובס". סדרת תחקירים שפרסם עם העיתונאי משה ליכטמן על פעילות עמותת "הקרן לגאולת קרקע", הביאה לפתיחת חקירה פלילית של רשות המסים בישראל נגד עו"ד משה גליק ואחרים, בחשד להלבנת הון בהיקף של מאות מיליוני ש"ח.[1] ב-2016 פרסם לראשונה כי יועץ התקשורת מוטי מורל עסק ב"תפירת" תיק אונס לעו"ד אורי דניאל, יחד עם ארבע נשים שהיו מסוכסכות עם דניאל.[2] בעקבות הפרשה, שנודעה בכינוי "תוכנית הנאנסות", הופסק שיתוף הפעולה של יצחק הרצוג עם מורל.[3] באותה שנה חשף מגידו כי משרדם של עורכי הדין יצחק מולכו ודוד שמרון העניק שירותים משפטיים לארנו מימרן, גיבור פרשת "עוקץ המאה", עד שנת 2006 לפחות, ואף הקימו למענו חברה פרטית בשם "טראק פרפורמנס בע"מ", שמימרן הוא בעל 36% ממניותיה.[4]
הדסק הכלכלי של כאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2016 החל מגידו את תפקידו ככתב בדסק הכלכלי של כאן – תאגיד השידור הישראלי. בתפקיד זה פרסם לראשונה את הקשר בין בן דודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן מיליקובסקי לבין תאגיד טיסנקרופ העומד במרכז תיק 3000 ("פרשת הצוללות").[5] בפברואר 2019, ערב הבחירות לכנסת, עמד פרסום זה במרכז החלטת ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה שלא לאפשר לנתניהו לקבל כספים ממיליקובסקי למימון הליכיו המשפטיים.[6] החלטת הוועדה הביאה לגילוי של מה שהפך לימים ל"פרשת מניות הפלדה", שבמסגרתה חשף מגידו כי נתניהו קיבל מבן דודו ב-2007 הזדמנות לרכוש מניות בהנחה מופלגת של עד 95%.[7] באפריל 2019 פורסם כי משרד המבקר העביר למשרד המשפטים חומרים בעניין, משום שהדבר מצדיק פתיחה בחקירה פלילית נגד נתניהו.[8]
מגידו עסק במשך השנים בתחקירים כלכליים. בין היתר, חשף את הונאת הקרקעות של חברת "אדמה", במסגרתה איש העסקים אורן קובי נטל עשרות מיליונים מכספי לקוחות חברת הנדל"ן והשתמש בכספים, שנועדו לרכישת אדמות חקלאיות עבור לקוחותיו, לרכישת דירות ומכוניות פאר לשימושו של קובי. החשיפה הביאה לפירוק החברה ולחקירה פלילית הצפויה להביא לכתבי אישום נגד אורן קובי ואחרים.[9] כמו כן, פרסם מגידו בתאגיד השידור הציבורי את סדרת התחקירים "מוכרי החלומות"[10] שעסקה בהצעות השקעה מפוקפקות בתחום הנדל"ן, תחקירים שזכו למאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות.
שטח הפקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2017, עת עלייתו לאוויר של ערוץ "כאן 11", עבר מגידו לתפקיד כתב-מגיש בתוכנית הטלוויזיה "שטח הפקר" לצד רוני זינגר. בתוכנית פרסם מגידו תחקירים שונים, ובהם תחקיר בשם "סודות הקבלה" שעסק בנעשה בתנועת "קבלה לעם". תחקירים אחרים עסקו בין היתר בעסקים הביטחוניים שמנהלים אלופי צה"ל במילואים במדינות ערב ובקלות שבה ניתן לגנוב כלי נשק מצה"ל, תחקיר שבמסגרתו פרץ מגידו בעצמו לבסיסים ולטנקים של צה"ל באזור הדרום ובגבול רצועת עזה.
ביולי 2018 שודר ב"כאן 11" הסרט "שחורוּת",[11] שיצר מגידו יחד עם אסנת ניר ודני טנא, העוסק בחוויית הנעורים של צעירים בני העדה האתיופית בישראל.
בין הישגיו העיתונאיים נמנית חשיפת החשד לפיו יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה פעל לקידום מקורבים בוועדה למינוי שופטים.[12]
דה מארקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז 2018 משמש מגידו ככתב התחקירים של עיתון TheMarker. ב-TheMarker פרסם יחד עם העיתונאית הגר שיזף ועיתונאים נוספים בכלי תקשורת בעולם סדרת תחקירים על אודות מעלליו של איל כריית המחצבים דן גרטלר, ופעילות שביצעו מקורבים לו במזומן בבנק ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.[13] התחקירים הביאו להרחבת הסנקציות שהוטלו על גרטלר ומקורביו על ידי הממשל האמריקני.[14]
ב-2021 זכה מגידו בפרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה. בנימוקים למתן הפרס נכתב כי מגידו שייך ל"נבחרת מצומצמת של עיתונאים שממשיכים לעבוד על תחקירי עומק ארוכים ומורכבים" וכי סוג התחקירים שמגידו עושה מוכיח גם “יכולת עמידה בלחצים אדירים מצד בעלי כוח, עמדה וממון”. יחד איתו זכתה בפרס העיתונאית אור-לי ברלב.
בפברואר 2022 פרסם ביקורת על התנהלות העיתון כלכליסט בפרט והעיתונות הישראלית כולה בפרסום פרשת השימוש ברוגלה במשטרת ישראל,[15] לאחר שהיה בין העיתונאים הראשונים והיחידים שהצביעו על האפשרות שתחקיר הרוגלות שגוי ברובו, כפי שהסתבר לבסוף מעבודת צוות מררי שבחן את הפרשה והסיק כי בניגוד לטענה המרכזית בתחקיר לא בוצעו הדבקות ברוגלות ללא צו.[16]
במאי 2022, חשף מגידו פרטים על נסיעות חשאיות שביצע ראש המוסד לשעבר יוסי כהן יחד עם גרטלר לקונגו, כאשר הצנזורה אסרה על מגידו לפרסם את הסיבה לאותן נסיעות.[17] לימים חשף הגארדיאן הבריטי את הפרטים המלאים: כהן פעל כדי להטריד את תובעת בית הדין לשעבר בהאג, פאטו בנסודה, במסגרת מבצע של המוסד על רקע כוונה לחקור ישראלים בחשד לפשעים בין-לאומיים.[18][19]
במאי 2022 זכה בתואר אביר איכות השלטון לשנת 2021.[20]
במהלך 2022-2023, הוביל מגידו יחד עם עיתונאי "הארץ" עומר בן יעקב והעיתונאי הצרפתי פרדריק מטזאו, תחקיר בן חצי שנה בזהות בדויה שהביא לחשיפת פעילותו של ארגון הפשיעה הדיגיטלי המכונה "צוות חורחה" (Team Jorge), בראשות האזרח הישראלי טל חנן, שבאמצעות מתקפות סייבר ודיסאינפורמציה שיבש מערכות בחירות בעשרות מדינות ברחבי העולם.
השלושה התחזו ללקוחות פוטנציאליים ותיעדו את אנשי הארגון מציעים שירותי פריצה לחשבונות ניידים, הפצה של מידע כוזב באמצעות רשת של עשרות אלפי אוואטרים ברשתות החברתיות ואף תשלום שוחד לעיתונאים[21]. התחקיר, שהחל ביוזמת ארגון Forbidden Stories הצרפתי, פורסם בעשרות כלי תקשורת ברחבי העולם תחת השם Story Killers (בישראל כונה הפרויקט "סוחרי הכאוס") והוא הביא לפתיחת חקירה פלילית בצרפת וכן זכה בפרס הבין-לאומי Online Journalism Award.[22]
תביעות נגדו בשל פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נגד מגידו הוגשו תביעות משפטיות שונות בהן שתי תביעות שהגישה לשכת עורכי הדין. תביעות אלו עסקו בשני פרסומים שפרסם מגידו ב"גלובס", ואשר נגעו בהעסקה של לוביסטים בכנסת הפועלים לקידום האינטרסים של לשכת עורכי הדין, וכן בנושא מימון הטיסות של שופטים לכנס לשכת עורכי הדין באילת ועל הנעשה בכנסים אלה. לשכת עורכי הדין חזרה בה בהמשך מהתביעות, ללא ששולם לה כל פיצוי ומבלי שהכתבות הוסרו מאתר "גלובס".[23]
שלוש תביעות בסך כולל של 1.3 ממיליון ש"ח הוגשו נגדו בידי עמותת "בני ברוך - קבלה לעם".[24] שתיים מהתביעות נסגרו בפשרה שמגידו לא היה צד לה, והעמותה חויבה לשלם לו 20,000 ש"ח הוצאות משפט,[25] ולאחר שערערה על חיוב זה חויבה בתשלום נוסף בסך 4,000 ש"ח.[26] תביעה שלישית נדחתה בבית המשפט, תוך חיוב התובעים, עמותת בני ברוך ועו"ד חנוך מילביצקי, בהוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח.[27] ערעור של התובעים נדחה ברובו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.[28]
בבית משפט בקליפורניה הוגשה נגד מגידו תביעת ענק בסך של 50 מיליון דולר על ידי חברת "פסיפיק הולדינגס", שעמדה במרכז אחד מתחקירי "מוכרי החלומות". לפי התחקיר החברה נוהגת לשווק ללקוחות ישראלים נכסים בערים שונות בארצות הברית במחירים של עד פי 3 ממחירם הריאלי. לפי כתב התביעה, התחקיר, שזכה למעל 700 אלף צפיות ברשתות החברתיות, חיסל כמעט לחלוטין את עסקיה של "פסיפיק הולדינגס" ונזקיה כתוצאה מהתחקיר מוערכים ב-50 מיליון דולר.[דרוש מקור] התביעה נדחתה מחוסר מעש של התובעים.
מגידו נתבע על ידי ראש עיריית אור יהודה, ליאת שוחט ומנהל הקמפיין שלה, נדב אברמוביץ, בעקבות כתבה אודות פגמים לכאורה בהליך מכרזי שבו זכו יועצי הקמפיין שלה בעירייה. בעקבות גישור בין הצדדים הסתיימו תביעות אלה בלא כלום.[29]
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגידו אב לשתי בנות. מתגורר בתל אביב-יפו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וואלה ברנז'ה, בתאגיד משיקים את "60 דקות" הישראלית - "שטח הפקר", באתר וואלה, 30 באוגוסט 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גור מגידו, תחקיר "גלובס": מחיר ההסתבכות של היישוב צופים, 5 דקות מכפר-סבא, באתר גלובס, 12 באפריל 2015
- ^ גור מגידו, מורל תקשורת מציגים: "תוכנית הנאנסות", באתר גלובס, 2 באוקטובר 2015
- ^ לי-אור אברבך, בצל "קמפיין הנאנסות": יצחק הרצוג הפסיק לעבוד עם מוטי מורל, באתר גלובס, 15 במרץ 2016
- ^ גור מגידו, אנשי סודו של נתניהו נתנו שירותים משפטיים לארנו מימרן, באתר גלובס, 7 ביוני 2016
- ^ גור מגידו, חשיפת "כאן": בן דודו של נתניהו היה מבעלי ספקית של טיסנקרופ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 09 במרץ 2017
- ^ אלה לוי-וינריב, נחשפו החזקות נתניהו בחברת פלדה שעבדה עם טיסנקורפ מפרשת הצוללות, באתר גלובס, 24 בפברואר 2019
- ^
גור מגידו, מועד רכישת מניות הפלדה של נתניהו מוכיח: ראש הממשלה זכה ל-95% הנחה, באתר TheMarker, 26 במרץ 2019
- ^ תמר אלמוג, פרשת המניות: המבקר העביר חומרים ליועץ על בקשות נתניהו, בדיקה צפויה אחרי הבחירות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 04 באפריל 2019
- ^ נעמי צורף ותומר גנון, הפרקליטות: "חשד ממשי שאורן קובי ביצע עבירות מרמה וגניבה", באתר כלכליסט, 31 בינואר 2017;
אלה לוי-וינריב, ייחלץ מפשיטת רגל? אורן קובי שיפר הצעת ההסדר בדקה ה-90, באתר גלובס, 23 ביולי 2017 - ^ גור מגידו, מוכרי החלומות פרק 1: פסיפיק הולדינגס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 במאי 2017
- ^
כאן דוקו | שחורות - מסע אל תוך שכונות הגטו האתיופיות עם צעירי הקהילה, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב (אורך: 48:31)
- ^ גור מגידו, אפי נוה, אשת השופט המקורבת - והטירה ברמת השרון, באתר TheMarker, 10 באוקטובר 2018
- ^ גור מגידו והגר שיזף, מסמכי קונגו: מזומנים הופקדו בחשבונות של גרטלר, מיליונים זרמו לבכירים בישראל, באתר TheMarker, 2 ביולי 2020
- ^ Designation of Targets Linked to Corruption by Dan Gertler in the Democratic Republic of the Congo, United States Department of State (באנגלית)
- ^ דרכה של האמת | פרק 38, באתר העין השביעית, 27 בפברואר 2022
- ^ חן מענית, ממצאי הבדיקה הוגשו ליועמ"שית, הצוות קבע כי לא הופעלו רוגלות ללא צו, באתר הארץ, 20 בפברואר 2022
- ^ גור מגידו, יוסי כהן גורש מקונגו בזמן משימה שעלולה לסבך את ישראל, באתר TheMarker, 17 במאי 2022
- ^ Davies, Harry (2024-05-28). "Revealed: Israeli spy chief 'threatened' ICC prosecutor over war crimes inquiry". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-06-27.
- ^ גור מגידו, כך בלמה ישראל ב-2022 את פרסום פרשת שיבוש ההליכים נגד התובעת בהאג, באתר TheMarker, 30 במאי 2024
- ^ רפאלה גויכמן, פרס התנועה לאיכות השלטון לשופט הנדל, לטל אוחנה ולעיתונאי TheMarker גור מגידו, באתר TheMarker, 24 במאי 2022
- ^ ,, סוחרי הכאוס: הישראלים שמשבשים בחירות והופכים את דריסת האמת לביזנס, באתר TheMarker, 15 בפברואר 2023
- ^ Story Killers, Online Journalism Awards (באנגלית אמריקאית)
- ^ אורן פרסיקו, צריך עורך-דין טוב, באתר העין השביעית, 16 ביולי 2017
- ^ איתמר ב"ז, "קבלה לעם" תובעת עיתונאי בפעם השלישית – בגלל ציוץ, באתר העין השביעית, 24 בנובמבר 2018
- ^ איתמר ב"ז, "סממנים של 'תביעת השתקה'", באתר העין השביעית, 16 במרץ 2021
- ^ שוקי טאוסיג, הפסד נוסף ל"קבלה לעם" מול העיתונאי גור מגידו, באתר העין השביעית, 15 ביולי 2021
- ^ איתמר ב"ז, השופט דחה את תביעת חנוך מילביצקי ו"בני ברוך" ומתח עליהם ביקורת חריפה, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2023
- ^ איתמר ב"ז, הפסד נוסף לח"כ חנוך מילביצקי ו"בני ברוך" מול העיתונאי גור מגידו, באתר העין השביעית, 18 בינואר 2024
- ^ אורן פרסיקו, תביעות דיבה בסך 600 אלף שקל נגד עיתונאי "דה מרקר" גור מגידו הסתיימו בלא כלום, באתר העין השביעית, 14 ביוני 2020
