לדלג לתוכן

גיתית שובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיתית שובל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 26 במרץ 1965 (בת 59)
חולון, ישראל
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רון דרויאן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים תות דרויאן עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3
www.gititshovalmusic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גיתית שובל (שמה הפרטי נכתב לעיתים גם גתית) (נולדה ב-26 במרץ 1965 בחולון) היא זמרת ישראלית.

גיתית שובל, בתם של המלחין ואיש קול ישראל ניסים שובל והפזמונאית שרה שובל, התפרסמה ב-1976 כשהופיעה כילדת פסטיבל שירי הילדים וביצעה את השיר "את שואלת אותי" שביצע בפסטיבל חנן יובל.

את הקריירה שלה התחילה בשנת 1979 כשהופיעה בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ט (1979)[1] וביצעה בו את השיר "שבעה קנים" שכתבה אמה שרה שובל, הלחין סרג'יו פנחס ועיבד יצחק גרציאני, והשיר הגיע למקום השביעי בתחרות.

ב-1981 הוציאה את אלבומה הראשון "גיתית שובל – תקליט ראשון". אלבום שאלדד שרים עיבד. בין שירי האלבום בלטו "להיות" ו"יש לי ידידים".[2]

ב-1983 השתתפה לראשונה בקדם אירוויזיון עם השיר "ביתי" שזכה במקום ה-11.

במסגרת שירותה הצבאי הופיעה בפני חיילים כזמרת סולנית. ואף נשלחה לארצות הברית לייצג את צה"ל במסע התרמה.[3]

בשנת 1987 השתתפה בשנית בקדם אירוויזיון עם השיר "הקליק" למלים של עמוס אטינגר, לחן ועיבוד של דוד קריבושי. השיר הגיע למקום העשירי בתחרות. עוד באותה שנה הופיעה בפסטיבל הזמר הישראלי תשמ"ז שהתקיים בערד בהנחייתו של דניאל פאר, עם השיר "עוד מרחק".

בסוף 1988 הוציאה את אלבומה השני "אל תגיד שלא אמרתי", בו בלטו שיר הנושא, "עכשיו אחר כך", "מתמסרת לאיסור", ו"אני מאמין לזמן" (מילים: אהוד מנור). מלבד ״מתמסרת לאיסור״, כל השירים נכנסו למצעדים השבועיים של רשת ג׳, אך לא הצליחו לעבור את המקום ה-30.[4][5][6] רון דרויאן, בעלה של שובל עיבד ואף הלחין את מרבית שירי האלבום. המבקרים שיבחו את ההפקה וקולה של שובל אך טענו כי ההפקה ״גדולה מדי״ לנעליה של שובל. [7]

בשנת 1995 הופיעה בתוכנית "פרפר נחמד".

שובל דיבבה בסרטי ברבי רבים בעשור הראשון של שנות ה-2000, ביניהם "ברבי במפצח האגוזים", "ברבי הנסיכה ובת הכפר", "ברבי בארץ הפיות", "ברבי: פגסוס וקסם הסוס המעופף", "ברבי מרמדיה: בת הים" ו"ברבי ו-12 הנסיכות הרוקדות".

בתחילת 2001 הוציאה שובל את האלבום "קופסה קטנה של אושר", ממנו יצאו הסינגלים לרדיו: שיר הנושא, "בלי להשאיר עקבות", "איך זה יגמר", "מטוב ועד רע", ו"ילדה שלי". את האלבום הפיק מוזיקלית אילן וירצברג, שגם הלחין חלק מהשירים.[8] בנוסף הוציאה גיתית שלושה אלבומי חגים לילדים (חנוכה, פסח, חגי תשרי) ואלבום שירי יום הולדת. האלבומים הופקו על ידי חברת קלסיקלטת, זכו להצלחה עצומה והגיעו למכירות של מאות אלפי עותקים.

בשנת 2003 עברה שובל עם משפחתה להתגורר בבוסטון.[3]

בשנת 2005, הוציאה אלבום משירי נעמי שמר.[9]

בשנת 2017 הוציאה שובל מיני-אלבום ראשון באנגלית בשם "עלי שלכת". באלבום חמישה שירים, והוא מוקדש ליוצרים יהודיים נבחרים בהם בוב דילן, לאונרד כהן ואחרים.

חיים פרטיים, דיבוב ואולפני הדיבוב "תומיתות"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-80 נישאה למוזיקאי רון דרויאן, שניהל את הקריירה האמנותית של שובל. דרויאן גם עבד כזמר יחד איתה – כצמד המבצע בעיקר שירי ילדים, ולהם שלושה ילדים משותפים וילדה מנישואיו הקודמים של דרויאן. בתם תות, היא מדבבת.

שובל ובעלה הקימו וניהלו את אולפני הדיבוב לעברית, "תומיתות". בין הסדרות הבולטות שדובבו באולפן: "נלי הפילה", "צ'רלי ודודו", "הדרדסים", "פימפה", "סיסי הנסיכה", "בוב הבנאי", "תומס הקטר", "קרן ואור", "משחק הזיכרון של טל וגל", "דן הדוור", "פנדה ג'ין ג'ין", "טומי ואוסקר", "הילדים מארץ עוץ", "ווף הכלב הקסום" ו"תות התעמלות".

  • תקליט ראשון, (1981), ליטראטון
  • אל תגיד שלא אמרתי (NMC ,(1988
  • לילה לילה - גיתית שובל שרה את מרדכי זעירא (NMC ,(1992
  • עכשיו כבר כן (יצא גם כגיתית שובל) (1993)
  • קופסה קטנה של אושר (2001)
  • שרה נעמי שמר (2005)

מיני-אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עלי שלכת (2017)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]