יוסף פרנס
 | |
| לידה |
1901 לבוב אוקראינה  |
|---|---|
| נרצח |
1941 (בגיל 40 בערך) גטו לבוב |
  | |
יוסף פרנס (ברוסית: Джозеф Фернс; 1901 – אוקטובר 1941) היה יהודי, משפטן ועורך דין במקצועו, שחי בעיר לבוב. שימש כראש היודנראט בגטו לבוב מיולי 1941 עד שנרצח על ידי הנאצים באוקטובר 1941 לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה..[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן למשפחה נכבדה בגליציה וקצין לשעבר בצבא האוסטרי. למד משפטים והיה עורך דין.[1]
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות הגרמניים נכנסו ללבוב ב-29 ביוני 1941 והחלו מיד ברדיפת כ-160,000 היהודים שבעיר. כמה אלפי יהודים נרצחו בפוגרומים ביולי ובאוגוסט 1941. ב-15 ביולי 1941 הוטלו על יהודי לבוב גזרות למיניהן, ובהן החובה לשאת טלאי על הבגדים והגבלות תנועה. ב-27 ביולי, במצוות שלטונות הצבא הגרמני, הוציא ראש העירייה האוקראיני גאורג פולנסקיי (Polanskyi) את הפקודה להקים מועצה זמנית לקהילה היהודית, וב-1 באוגוסט הוקם יודנראט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס.[2] יוסף פרנס מונה לתפקיד בהמלצת ראש העיר לאחר שאחרים סירבו לתפקיד.
בזמן שהיה בראשו, מחלקות רבות הוקמו ביודנראט בלבוב.[2] המחלקה החשובה ביותר הייתה מחלקת המשק, שהייתה אחראית על הקצבה ואספקת מצרכים מזון. למרות מאמציה, הורגש מחסור גדול במצרכי מזון,[1] מכיוון שהגרמנים הקצו כמות מזון מצומצמת ביותר. חלק מהיהודים בגטו הטיחו ביקורת על התנהלות היודנראט וטענו שהמקורבים לחברי היודנראט זוכים בטובות הנאה, וכי חלק גדול מהמזון שהוקצב ליהודים הלך לעובדי היודנראט והמקורבים אליהם.[2] תחת ניהולו של יוסף פרנס פעלה גם מחלקת שירות הסדר היהודי. בנוסף, פרנס ביקש לשקם את מוסדות הדת, והאמין שגל הגזרות של התקופה הראשונה של הכיבוש ישכך. לכן חשב להקים את הרבנות כמחלקת דת,[2] אולם לקח זמו עד שזאת הוקמה בפומבי וזאת מפני שהיו הרבה דרישות לגירושים מבני זוג מעורבים יהודים ונוצרים.
ד"ר יוסף פרנס נרצח על ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה ינובסקה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליהו יונס, עשן בחולות - יהודי לבוב במלחמה 1944-1939, יד ושם, 2001
- בלה גוטרמן, בבוא האימה - יהודי לבוב תחת הכיבוש הגרמני (דפי עדות, יוני 1941–אפריל 1942), המרכז לחקר תולדות יהדות פולין ומורשתה : המכון לחקר התפוצות, 1991