לדלג לתוכן

כולכיתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןכולכיתיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: זבובאים
תת־סדרה: יתושים
משפחה: כולכיתיים
שם מדעי
Culicidae
‏Meigen, 1818
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כולכיתיים (שם מדעי: Culicidae) או יתושיים[1][2] היא משפחה של יתושים מוצצי דם בעלי תפוצה גלובלית. חרקים אלה נחשבים למזיקים לאדם ברובם עקב העברת מחלות שהנקבות גורמות תוך מציצת דם אנושי, אף שהם גם מאביקי צמחים שונים. היתושים הם מעופפים בעלי זוג כנפיים וגפי פה ארוכים, העוזרים להם למצוץ דם. את חייהם הם מתחילים במקווי מים מתוקים צפים והם מתגלמים בהמשך ומצמיחים כנפיים.

חרקים אלה ידועים החל מהקרטיקון שלפני 99 או 95 מיליון שנה מזמננו, מהם ידועים הסוגים Priscoculex ו-Burmaculex, בהתאמה והם הכילו מבנה גפי פה דומה ליתושים המודרניים, מה שמרמז על תזונה דומה.

תפוצת הכולכיתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכולכיתיים נפוצים כמעט בכל מקווה מים קיים בעולם ובכל מקום בו נמצא אדם, מהאזורים הארקטיים ועד האזורים הטרופיים, במים מתוקים, מליחים ומלוחים, בטווח שיעור חומציות רחב ובטמפרטורות שונות, במים בהם העומס האורגני גבוה וריכוז החמצן המומס נמוך. הכולכיתיים גם עוברים מחסומים מדבריים על ידי אכלוס של שלוליות עונתיות ונאות מדבר.

רשימת הסוגים בישראל (רשימה חלקית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולכיתיים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נפוצים שישה סוגים של משפחת הכולכיתיים, ושלושה מהם עוקצים יונקים: כולכית, אנופלס ואדס.

כולכית מצויה טרדנית וכולכית חד פסית הם הכולכיתיים הנפוצים ביותר בישראל, שניהם חודרים לבתי מגורים ועוקצים את האדם. שני יתושים אלה הם המעבירים העיקריים של נגיף קדחת מערב הנילוס, מחלה קלה יחסית, אך היא עלולה לגרום לאנצפליטיס. נגיף זה נחשב כנגיף של עופות, המועבר בתוך אוכלוסייתם על ידי יתושים ואקטופרזיטים אחרים הניזונים מדמם. הכולכית חד פסית הניזון בעיקר מדם עופות, עוקץ לאחר מכן את האדם ומעביר לו את הנגיף. התפשטותו של הנגיף בתוך אוכלוסיית האדם נגרמת בדרך כלל על ידי הכולכית מצויה טרדנית הניזונה מדם אדם.

אויבים טבעיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני משפחת הכולכיתיים שלל אויבים בטבע הכוללים עופות, שפיריות ועטלפי חרקים העטים עליהם מן האוויר בעוד עכבישים צדים אותם בקוריהם. בעת מנוחה היתושים ניצודים גם בידי דו-חיים, כמה לטאות, דגים וחרקי מים שונים האורבים מהמים. באזורים מסוימים הוא נלכד גם על ידי צמחים טורפים.

הכולכיתיים כמזיקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכולכיתיים מהווים מזיקים קשים לאדם בעקיצותיהם וידועים כמפיצי מחלות קשות כמו מלריה, קדחת צהובה, קדחת מערב הנילוס, פילריה ודלקת קרום המוח. מספר חוקרים אף מגדירים את היתושים בתור "החיה הקטלנית ביותר בעולם" (אף שהם אינם מסוכנים בפועל אלא בעודם וקטורים של טפילים אחרים).

המלחמה ביתושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המלחמה ביתושים היא למנוע עקיצות בני אדם על ידם. את מכלול הפעולות אותן נוקטים לשם השגת מטרה זו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

  • פעולות להגנה בפני עקיצות יתושים: פעולות אלה כוללות רישות בתי מגורים, שימוש בכילות, כיסוי חלקי גוף החשופים לעקיצות ושימוש בתכשירים הגורמים לדחיית יתושים. בנקיטת פעולות הגנה קיימת השלמה עם מציאותם של היתושים ופעולות כאלה מהוות למעשה לחימה פאסיבית.
  • פעולות להדברת יתושים: מטרתן של פעולות כאלה היא להקטין במידת האפשר את אוכלוסיית היתושים ועל ידי כך להוריד את שיעור עקיצת בני אדם על ידי יתושים עד למינימום. פעולות אלה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:
    • פעולות למניעת דגירות יתושים.
    • פעולות להדברת יתושים בעלי כנף.
    • פעולות להדברת יתושים בדרגות התפתחותם במים.

בתחילת המאה ה-21 פותחו שיטות, אשר נכון לשנת 2019 עדיין נמצאות תחת ניסוי, לצמצום משמעותי של אוכלוסיות יתושים באמצעות שחרור לטבע של זחלי יתושים עקרים או ביצוע מניפולציות נוספות שיפגעו בפוריות יתושות ויובילו להטלת ביצים עקרות[3].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כולכיתיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]