לדלג לתוכן

פרקינסוניה שיכנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןפרקינסוניה שיכנית
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
סוג: פרקינסוניה
מין: פריקסוניה שיכנית
שם מדעי
Parkinsonia aculeata
ליניאוס, 1753
פרקינסוניה שיכנית עץ פולש ברחוב הכלניות בנשר צומחת מתוך השטח של מחצבת נשר הישנה

פרקינסוניה שיכנית (שם מדעי: Parkinsonia aculeata) הוא מין פולש של עץ פורח רב־שנתי במשפחת הקטניות. שייל לקבוצת צמחים וסקולריים שם בערבית: בַּרקינסוֹניָה. השמות הנפוצים כוללים פאלו ורדה, פאלו ורדה מקסיקנית, פרקינסוניה, קוץ ירושלים, עץ שעועית ג'לי, פאלו דה ראיו ורטמה.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסוג פרקינסוניה הוא על שמו של הבוטנאי האנגלי ג'ון פרקינסון (1567–1650) (John Parkinson (botanist)), בעוד שהשם הלטיני של המין aculeata מתייחס לגזע הקוצני של צמח זה. השם "קוץ ירושלים" נובע מתרגום שגוי של המילה הספרדית/פורטוגזית girasol ('פונים לשמש').[2]

פרקינסוניה שיכנית הוא שיח קוצני או עץ קטן. גדל לגובה 2 עד 8 מטר, עם גובה מרבי של 10 מטר. לפריקסוניה השיכנית עשויים להיות גבעולים בודדים או מרובים וענפים רבים בעלי עלים תלויים. העלים והגבעולים חסרי שיער. העלים חלופיים ועמוסים 15 עד 20 ס"מ אורך. הפטוטרת הפחוסה מוקפת בשתי שורות של 25–30 עלונים סגלגלים זעירים; העלונים נשירים במהרה במזג אוויר יבש (ובמהלך החורף באזורים מסוימים) ומשאירים את הפטוטרות והענפים הירוקים לפוטוסינתזה.

הענפים גדלים עם קוצים חדים כפולים או משולשים 7–12 מילימטרים אורך, בצירי העלים. הפרחים צהובים-כתומים וריחניים, 20 מילימטרים בקוטר, צומחים מגבעול דק ארוך בקבוצות של שמונה עד עשר. יש להם חמישה עלי גביע וחמישה עלי כותרת, ארבעה מהם מעוינים סגלגלים, החמישי מוארך, עם כתמים צהובים וסגולים יותר בבסיסם. תקופת הפריחה היא בחודשי האמצע של האביב (מרץ-אפריל או ספטמבר-אוקטובר). הפרחים מואבקים על ידי דבורים. הפרי הוא תרמיל זרעים, בעל מראה חום בהיר כשהוא בוגר.

בעיות פולשניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריקסוניה שיכנית הוא מין פולשני עיקרי באוסטרליה, מכיוון שהוא רשום כעשב בעל חשיבות לאומית, ומדורג כעשב הגרוע ביותר באוסטרליה. זוהי גם בעיה מרכזית בחלקים של אפריקה הטרופית, הוואי ואיים אחרים באוקיינוס השקט.

הוא הוצג לאוסטרליה כעץ נוי ולצל בסביבות שנת 1900. כיום זהו עשב שוטה נפוץ ברחבי מערב אוסטרליה, הטריטוריה הצפונית וקווינסלנד, המכסה -כ-8,000 קילומטרים רבועים של אדמה, ויש לו פוטנציאל להתפשט ברוב האזור הטרופי הצחיח למחצה עד תת-לחות באוסטרליה.

הוא יוצר סבך צפוף, מונע גישה של בני אדם, בעלי חיים מקומיים ובעלי חיים לנתיבי מים. הפירות (תרמילים) צפים, והצמח מתפשט על ידי הפלת תרמילים למים, או שתרמילים נשטפים במורד הזרם על ידי הצפה עונתית.

מספר שיטות בקרה משמשות לצמצום האוכלוסייה הקיימת והתפשטות העץ באוסטרליה. שלושה חרקים הוכנסו לאוסטרליה לצורך הדברה ביולוגית ; לחדקוניות שעועית פרקינסוניה, Penthobruchus germaini ו- Mimosestes ulkei, לשניהם יש זחלים שאוכלים במיוחד את הזרעים מתרמילי העץ ומתגלים ככלי ניהולי שימושי, וחיידק העלים של הפרקינסוניה, Rhinacloa callicrates, שהורס רקמות פוטוסינתטיות, אך היה לו השפעה מעטה על הצמח. אש יעילה לעצים צעירים; נעשה שימוש גם בהסרה מכנית ובקוטלי עשבים.

התפוצה בישראל באזורים הבאים: גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן,

פריקסוניה שיכנית צומח גם בדרום מערב ארצות הברית ובצפון מקסיקו מדרום לאיי גלאפגוס וצפון ארגנטינה.[3][4] באפריקה, אוסטרליה, הודו, פקיסטן וספרד.[3][4] העץ צומח גם בישראל, שגם בו הוא נחשב למין פולש.

לפריקסוניה השיכנית יש סבילות גבוהה לבצורת, במקרה של בצורת, העץ צומח לגובה נמוך יותר. בסביבות לחות ועשירות הוא הופך לעץ צל גבוה יותר ומתפשט. צמח זה מעדיף חשיפה מלאה לשמש, אך יכול לצמוח על מגוון רחב של קרקעות יבשות (דיונות חול, חרסית, קרקעות אלקליות וגיר וכו'), בגובה של בגובה של 0–1,500 מטרים, מעל פני הים.

במקסיקו, העלים משופעים ועושים תרופה נגד חום ואפילפסיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרקינסוניה שיכנית בוויקישיתוף


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרקינסוניה שיכנית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Little, Elbert L. (1994). The Audubon Society Field Guide to North American Trees: Western Region (Chanticleer Press ed.). Knopf. p. 499. ISBN 0394507614.
  3. ^ 1 2 van Klinken, Rieks; Campbell, Shane; Heard, Tim; McKenzie, John; March, Nathan (2009). "The Biology of Australian Weeds: 54. 'Parkinsonia aculeata' L". Plant Protection Quarterly (באנגלית). 24 (3): 100–117.
  4. ^ 1 2 "Factsheet - Parkinsonia aculeata (Parkinsonia)". keys.lucidcentral.org. נבדק ב-2021-05-03.