לדלג לתוכן

שנהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חפצי נוי מגולפים משנהב
שער משוחזר משנהב מהמאה ה-8 לספירה, שנמצא באתר הארכאולוגי ארמון הישאם, מוצג במוזיאון רוקפלר
פסל עקידת יצחק מעץ ושנהב בארמון הלאומי פֵּנָה בסינטרה

שנהב הוא חומר קשה ואטום בגוון לבן צהבהב שממנו עשויים חטיהם של פילים, היפופוטמים, ניבתנים, ממותות וחיות נוספות.

מאז הפרהיסטוריה ועד המצאת החומרים הפלסטיים, נהגו להשתמש בשנהב לייצור חפצי נוי, תשמישי דת, כפתורים, קלידי פסנתר וכדורי ביליארד. המלה "שנהב" מתייחסת באופן רגיל לחומר שממנו עשויים חטי הפיל. המילה היא הלחם הבסיסים "שן" ו"הב" (הרכיב האחרון קשור במילה המצרית ʾbw שפירושה פיל).

בעברית תקנית המילה "שנהב" נהגית בבי"ת רפה, ואילו בנטייה היא נדגשת: שֶׁנְהַבִּים, שֶׁנְהַבֵּי־.

המבנה הכימי והפיזיקלי של שיני וחטי היונקים זהה ללא תלות במין היונק, ומתבצע סחר גם בשיניהם של יונקים אחרים פרט לפילים. על כן המונח "שנהב", יכול להתייחס לכל שן או חט של יונק הגדולה מספיק לגילוף ויש בה ערך מסחרי.

ערכים מורחבים – סחר בשנהב, השמדת שנהב

עקב הדלדול החמור במספר הפילים, מהם מופק השנהב, נאסרו או הוגבלו חמורות הסחר והייבוא שלו במספר רב של מדינות. רוב הדלדול נגרם עקב פעולתם של ציידים בלתי חוקיים בשנות השמונים. מאז הוכרז חרם עולמי על המסחר בשנהב, אך ב-1989 נרשמו עליות וירידות באוכלוסיית הפילים ומגבלות הסחר הוסרו והוחזרו חליפות.

השמדת שנהב - אחד האמצעים למניעת סחר לא חוקי בשנהב

מדינות אפריקאיות רבות כזימבבואה ודרום אפריקה טוענות שהסחר בשנהב חיוני - על מנת לקדם את כלכלתן ולשלוט באוכלוסיית הפילים, אשר לטענתן מזיקים לסביבה. ב-2002 ארגון האומות המאוחדות הסיר חלקית את החרם על הסחר בשנהב ואפשר למדינות מספר לייצא מכסות שנהב קבועות.

עם זאת, מחקר שנערך ב-1999 באוניברסיטת אוקספורד מצא כי פחות מאחוז אחד מכחצי מיליארד הדולרים שמגלגל שוק השנהב מגיע לאפריקה. רוב הסכום נותר בידי מתווכים וסוחרים, כך שיעילות הסרת החרם כאמצעי לקידום כלכלת אפריקה נתונה בספק.

בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיטורים עשויים שנהב מהמאה ה-9 לפנה"ס נמצאו בעיר שומרון. ההנחה היא שמדובר בבית השן המוזכר בספר מלכים: ”וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב...ובֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה...” (ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק ל"ט). מצבור גדול של שנהב נמצא גם באתר הארכאולוגי ארמון הישאם שעל יד יריחו, והוא מתוארך למאה השמינית לספירה. הממצאים משני האתרים הללו מוצגים לציבור במוזיאון רוקפלר (ראו תמונה).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]