X-7
מראה
![]() | |||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס ניסוי | ||||||||||
ארץ ייצור |
![]() | ||||||||||
יצרן |
לוקהיד קורפוריישן ![]() | ||||||||||
טיסת בכורה | 1951 | ||||||||||
תקופת שירות |
26 באפריל 1951 – 1960 (כ־8 שנים) ![]() | ||||||||||
צוות | ללא | ||||||||||
משתמש ראשי |
חיל האוויר של ארצות הברית ![]() | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
![]() ![]() |
הלוקהיד X-7 (באנגלית: Lockheed X-7) שכונה "המקטרת המעופפת" היה מטוס ניסוי לא מאויש לבחינת מנוע מגח סילון ומערכות להנחיית טילים. הוא נישא על כנפיו של בואינג B-29 סופרפורטרס או B-50 סופרפורטרס. המגבר של המטוס הופעל לאחר ההטלה והביא את ה-X-7 למהירות של 1,625 קמ"ש, אז הושלך ומנוע המגח סילון המשיך משם. בסופו של דבר חזר ה־X-7 לקרקע על ידי מצנחים. המהירות המרבית שהושגה הייתה 4,640 קמ"ש (4.31 מאך), ובכך קבעה שיא לאותם זמנים. סך הכל בוצעו 130 טיסות של ה־X-7 בין אפריל 1951 ליולי 1960.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על הX-7 (באנגלית)
מטוסי ה-X האמריקניים | |
---|---|
|