לדלג לתוכן

X-7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוקהיד X-7
Lockheed X-7
מאפיינים כלליים
סוג מטוס ניסוי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן לוקהיד קורפוריישן עריכת הנתון בוויקינתונים
טיסת בכורה 1951
תקופת שירות 26 באפריל 1951 – 1960 (כ־8 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות ללא
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ממדים 
אורך 9.98 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 2.1 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטת כנפיים 3.66 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל טעון 3,600 kg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית 4,640 קמ"ש (4.31 מאך)
סייג רום 106,000 רגל (32,317 מטר)
דחף 467 kN
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
1 × Alleghany Ballistics Laboratories X202-C3 solid-fuel rocket
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלוקהיד X-7אנגלית: Lockheed X-7) שכונה "המקטרת המעופפת" היה מטוס ניסוי לא מאויש לבחינת מנוע מגח סילון ומערכות להנחיית טילים. הוא נישא על כנפיו של בואינג B-29 סופרפורטרס או B-50 סופרפורטרס. המגבר של המטוס הופעל לאחר ההטלה והביא את ה-X-7 למהירות של 1,625 קמ"ש, אז הושלך ומנוע המגח סילון המשיך משם. בסופו של דבר חזר ה־X-7 לקרקע על ידי מצנחים. המהירות המרבית שהושגה הייתה 4,640 קמ"ש (4.31 מאך), ובכך קבעה שיא לאותם זמנים. סך הכל בוצעו 130 טיסות של ה־X-7 בין אפריל 1951 ליולי 1960.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא X-7 בוויקישיתוף
  • על הX-7 (באנגלית)