לדלג לתוכן

משנה יבמות ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יבמות פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת יבמותפרק שביעי ("אלמנה לכהן גדול")>>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו.

ואלו הן עבדי מלוג, אם מתו, מתו לה, ואם הותירו, הותירו לה.

אף על פי שהוא חייב במזונותם, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

ואלו הן עבדי צאן ברזל, אם מתו, מתו לו, ואם הותירו, הותירו לו.

הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אלו יאכלו בתרומה.

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו יאכלו בתרומה.

ובת כהן שניסת לישראל, והכניסה לו, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

בת ישראל שניסת לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי רבי יוסי.

אמרו לו, מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן, אף בת כהן לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר.

העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין.

ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא, נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זה מת ראשון, צרתה חולצת ולא מתיבמת.

האונס, והמפתה, והשוטה, לא פוסלים ולא מאכילים.

ואם אינם ראויין לבוא בישראל, הרי אלו פוסלין.

כיצד, ישראל שבא על בת כהן, תאכל בתרומה.

עיברה, לא תאכל בתרומה.

נחתך העובר במעיה, תאכל.

כהן שבא על בת ישראל, לא תאכל בתרומה.

עיברה, לא תאכל.

ילדה, תאכל.

נמצא כוחו של בן גדול משל אב.

העבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע.

כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה הימנו בן, הרי זה עבד.

היתה אם אביו בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה.

בת כהן לישראל, תאכל בתרומה.

ממזר פוסל ומאכיל.

כיצד? בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונשאת לעבד, או לגוי, וילדה הימנו בן, הרי זה ממזר; היתה אם אמו בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה.

בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה.

כהן גדול פעמים שהוא פוסל.

כיצד? בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח.

מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו.

וזאת אומרת, לא כבני כהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.

(א)

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,

גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל.
עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה;
עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכְלוּ.
וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג:
אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ,
וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ.
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם,
הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל:
אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ,
וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ.
הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה:
(ב)

בַּת יִשְרָאֵל שֶׁנִּיסֵת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים,

בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג,
בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵת לְיִשְׂרָאֵל,
וְהִכְנִיסָה לוֹ,
בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג,
בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,
הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה:
(ג)

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵת לְכֹהֵן,

וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת,
לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה,
מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר,
שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל,
דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.
אָמְרוּ לוֹ:
מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת,
לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה,
מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:
(ד)
  1. הָעֻבָּר,
  2. וְהַיָּבָם,
  3. וְהָאֵרוּסִין,
  4. וְהַחֵרֵשׁ,
  5. וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין.
סָפֵק שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ,
סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק לֹא הֵבִיא,
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן,
צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
(ה)

הָאוֹנֵס, וְהַמְּפַתֶּה, וְהַשּׁוֹטֶה,

לֹא פּוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים.
וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל,
הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין.
כֵּיצַד?
יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן,
תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
עִבְּרָה,
לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ,
תֹּאכַל.
כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל,
לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
עִבְּרָה,
לֹא תֹּאכַל.
יָלְדָה,
תֹּאכַל.
נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.
הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע.
כֵּיצַד?
בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן,
וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן,
הֲרֵי זֶה עֶבֶד.
הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל, כֵּיצַד?
בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת,
וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן,
הֲרֵי זֶה מַמְזֵר.
הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה:
(ו)

כֹּהֵן גָּדוֹל,

פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל.
כֵּיצַד?
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת,
וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵת לְכֹהֵן וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן,
הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ,
וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ.
וְזֹאת אוֹמֶרֶת:
לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל,
שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה:


נוסח הרמב"ם

(א) אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
הכניסה לו - עבדי מלוג, ועבדי צאן ברזל,
עבדי מלוג - לא יאכלו בתרומה,
ועבדי צאן ברזל - יאכלו.
ואלו הן עבדי מלוג -
אם מתו - מתו לה,
ואם הותירו - הותירו לה,
אף על פי שהוא חייב במזונותם - לא יאכלו בתרומה.


(ב) בת ישראל - שנישאת לכוהן,

הכניסה לו - בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל,
הרי אלו - יאכלו.
בת כוהן - שנישאת לישראל,
הכניסה לו - בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל,
הרי אלו - לא יאכלו.


(ג) בת ישראל - שנישאת לכוהן,

ומת - והניחה מעוברת,
לא יאכלו עבדיה בתרומה - מפני חלקו של עובר,
והעובר פוסל - ואינו מאכיל,
דברי רבי יוסי.
אמרו לו:
מאחר שהעדותה בנו -
על בת ישראל - לכוהן,
ועל בת כוהן - לכוהן,
ומת - והניחה מעוברת,
לא יאכלו עבדיה בתרומה - מפני חלקו של עובר.


(ד) [ג] *הערה 1: העובר, והיבם,

והאירוסין, והחירש,
ובן תשע שנים ויום אחד,
פוסלין - ולא מאכילין.
ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד - ספק שאינו,
ספק שהביא שתי שערות - ספק שלא הביא,
נפל הבית - עליו ועל בת אחיו,
ואין ידוע איזה מהן - מת ראשון,
צרתה חולצת - ולא מתייבמת.


(ה) [ד] האונס, והמפתה, והשוטה -

לא פוסלין - ולא מאכילין.
אם אינן ראויין - לבוא בישראל,
הרי אלו - פוסלין.
כיצד?
היה ישראל -
שבא על בת כוהן - תאכל בתרומה.
עיברה - לא תאכל בתרומה.
נחתך העובר במעיה - תאכל.
היה כוהן -
שבא על בת ישראל - לא תאכל בתרומה.
עיברה - לא תאכל.
ילדה - תאכל.
נמצא כוחו של בן - גדול משל אב.
העבד - פוסל משום ביאה,
ואינו פוסל - משום זרע.
כיצד?
בת ישראל - לכוהן,
ובת כוהן - לישראל,
וילדה ממנו - בן,
והלך הבן - ונכבש על השפחה,
וילדה ממנו בן - הרי זה עבד.
היתה אם אביו -
בת ישראל לכוהן - לא תאכל בתרומה,
בת כוהן לישראל - תאכל בתרומה.


[ה] ממזר - פוסל, ומאכיל.

כיצד?
בת ישראל - לכוהן,
ובת כוהן - לישראל,
וילדה ממנו - בת,
והלכה הבת - ונישאת לעבד,
או שנישאת לנוכרי,
וילדה ממנו בן - הרי זה ממזר.
היתה אם אימו -
בת ישראל לכוהן - תאכל בתרומה,
בת כוהן לישראל - לא תאכל בתרומה.


(ו) [ו] כוהן גדול - פעמים שהוא פוסל.

כיצד?
בת כוהן - שנישאת לישראל,
וילדה ממנו - בת,
והלכה הבת - ונישאת לכוהן,
וילדה ממנו בן,
הרי זה ראוי - להיות כוהן גדול,
עומד ומשמש - על גבי המזבח.
מאכיל - את אימו,
ופוסל - את אם אימו.
וזאת אומרת -
לא כבני כוהן גדול,
שהוא פוסלני - מן התרומה.


הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם