חצוף

חָצוּף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חצוף
הגייה^*	khatsuf
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ח־צ־ף
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ חֲצוּפָה, ר׳ חֲצוּפִים, נ"ר חֲצוּפוֹת

לשון חז"ל שמתנהג בחוסר כבוד; עז פנים.
- ”אמשול לכם משל: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשרה.“ (ירושלמי, מסכת תענית – פרק ג, הלכה ד)
- ”שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף.“ (בבלי, מסכת כתובות – דף כב, עמוד א)
- ”מה הנמר הזה חצוף, כך הכנענים חצופים.“ (שיר השירים רבה, פרשה ח, סימן ג)